ביום האחרון של 2017 אני מסיים את תפקידי בתור מאזין (קשב) ב"ידיעות אחרונות". לפעמים עומדות בפנינו הזדמנויות שאסור לפספס, כי אם דלת מסוימת נפתחת, צריך לשים בה את הרגל בזמן. בימים אלה אני בדרכי ליעד הגדול הבא בעולם התקשורת הישראלית. אני מודה שהחיבור ביני לבין "ידיעות" אינו טבעי; הרי אני איש ימין אידאולוגי "כתום" וקו הסיקור של העיתון ידוע, במשך שנים "זכיתי" לקרוא כתבות שהלמו קשות בימין בכלל ובמתנחלים בפרט. כותרות באותיות קידוש לבנה על כך שעוד כמה יחידות בניה ביו"ש הן מקור צרותינו ובעיותינו. לזכות "ידיעות" יאמר שבשנים האחרונות יותר ויותר אנשי ימין התחילו לכתוב בעיתון ובהתאם לכך, הסיקור של המגזר שלי נהיה הוגן ומאוזן יותר, לפחות כך נדמה לי.
לא אתייחס כאן לעומק לעמדה הלעומתית של "ידיעות" כלפי נתניהו, בעיקר כי לא אחדש דבר. זכותו המלאה של העיתון לתמוך או לסלוד מכל פוליטיקאי באשר הוא. אולי אני תמים, אבל התקשורת אמורה להיות 'כלב השמירה של הדמוקרטיה', ולא להיות בצד של אנשי הציבור. אף אחד לא מושלם, לכל עיתון יש את האינטרסים שלו, במיוחד כאשר מדובר במאבק הבלתי נגמר בשוק הפרסום ההולך ומצטמצם. המפרסמים מעדיפים להשקיע את הונם באינטרנט, ברשתות החברתיות ובטלוויזיה, תחום הפרינט לצערי הולך וגוסס, מגמה שתמשיך גם בשנים הבאות. אציין גם כי לכל מו"ל חשובים הכוח וההשפעה הציבורית.
כשהתחלתי לעבוד ב"ידיעות" דיברתי עם חבר מהעולם הפוליטי. הוא אמר לי דבר חכם; אנשי המחנה שלנו צריכים להגיע לכל פינה בעולם התקשורת, גם ל"גוב האריות" בעיתון "הארץ" ובערוץ 10, הידועים כנמסיס של הימין. שם זה האתגר הגדול באמת. אומנם נהיה במיעוט, אבל אל תשכחו שלפני 20-15 שנים לא היינו במקומות האלה כמעט בכלל. אורי אורבך ז"ל היה זה שטבע את המשפט הידוע "הטובים לתקשורת", הוא טען, ובצדק לדעתי, כי יש מספיק עיתונאים ואנשי תקשורת מוכשרים בציונות הדתית, והם לא יוכלו להשפיע על דעת הקהל הישראלית מעיתון מתנחלים נידח. רבים שמעו לו, ויחידי סגולה הגיעו תחילה לגלי צה"ל ומשם לחדשות 2, "מהדורת השבט" של ארצנו הקטנטונת והכה צמאה לחדשות ואקטואליה, ה'ריאליטי' הכי מצליח כאן מאז ומעולם.
אך עם כל הכבוד לתקשורת המסורתית, הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות הם ספקי התוכן המרכזיים כיום, שם נמצאת כיכר העיר או ה"הייד פארק" הגלובלי. מגדל בבל של תרבויות, שפות ועמדות.
התקשורת הישראלית היא בריכת כרישים ורק החזק שורד. התחרות טובה תמיד, במיוחד מאז הוצאתו של "ישראל היום" ב-2007, העיתון שערבב את הקלפים מחדש ונהפך עם הזמן לנפוץ בישראל. "ישראל היום" הוקם כדי להיות אלטרנטיבה ל"ידיעות אחרונות" וקוראים רבים זכו לקבל עיתון שחיכו לו שנים. הביקורת והלגלוג על ה"חינמון" אינם מוצדקים. הרי גם Ynet, וואלה, חדשות 2, חדשות 10 והשידור הציבורי מגיעים לציבור חינם אין כסף. אלה שקידמו את "חוק ישראל היום" לא עשו זאת בגלל דאגה אמיתית לעיתונאות הפרינט, כטענתם, אלא בגלל שהעיתון מציג קו סיקור חיובי כלפי נתניהו וזה הפריע להם. זכור לשימצה המקרה בו הצליחו לסגור את תחנת הרדיו הימנית "ערוץ 7" בטענה כי היא פירטית. המקטרגים של "ערוץ 7" עצמו עיניים במשך שנים כאשר תחנת הרדיו הפירטית והשמאלנית "קול השלום" של אייבי נתן שידרה גם היא מהים. ככה זה מתי שנמצאים ב"צד הנכון" של הברנז'ה התקשורתית, החטאים נסלחים ביתר קלות ואף זוכים להוקרה.
המשבר של ערוץ 20 בימים אלה מוכיח כמה קשה "לתקוע יתד" במגדל השן של האליטה הישנה. ערוץ המורשת, כהגדרתו, הוא כבשה שחורה או ליתר דיוק, חתול שחור שעובר בברנז'ה וחושף את צביעות חבריה, שבזמנו התגייסו בהמוניהם להשמיע קול זעקה בעת המשבר של ערוץ 10 שעבר על תנאי רישיונו. עכשיו הם מוציאים הודעות מהשפה לחוץ על חשיבות הערוץ הימני, אבל גם לא יזילו דמעה אם הערוץ ייסגר.
אותו ערוץ 10 הגיש עתירה לבג"ץ כאשר זכה ערוץ 20 במכרז של ערוץ הכנסת. מועצת הכבלים והלוויין מייסרת את הערוץ בשוטים ועקרבים. קנסות, סנקציות וצקצוקי לשון הם עניין שבשגרה, מלחמת התשה של אליטת השמאל. זה יהיה אבסורד אם ערוץ 20 ייסגר דווקא בעת כהונתה של ממשלת ימין. מגיע לנו ערוץ "פוקס ניוז" ישראלי.
אלה שמתלוננים כי עמדותיהם לא זוכים לחשיפה ציבורית כנראה לא עושים מספיק כדי להגיע ליעד. זה בהחלט אפשרי, אך כמו טיפוס על הר, נדרשים מאמץ רב וסבלנות. תכתבו בבלוגים, פזרו את הפירורים שלכם על פני המים, והכי חשוב; אל תפחדו להביע דעה גם אם היא בניגוד לזרם. תזכרו שלקול שלכם מגיע להישמע ויש לו צרכנים רבים. כל מהפכה מתחילה ממעטים שלוקחים יוזמה ובוחרים לשנות את המציאות, הטובים מצליחים.
קרדיט תמונה: אוליבייר פיטוסי, פלאש90
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה