תובנות מאוסף האטלסים והמפות שלי

מאז ומעולם היה לי עניין בגאוגרפיה - תכונה שכנראה קיבלתי בירושה מסבא שהיה איש העולם הגדול ואהב לעיין באטלסים, ומאמא שבצעירותה הייתה מורה של המקצוע. עוד בטרם נגעה כף רגלי מעבר לגבולות המדינה, עלעול ולמידה של מפה המציגה מדינה או עיר כלשהי היו עבורי כמו קפיצה קטנה לחו"ל. בימי בית הספר, שיעורי הגאוגרפיה לא ממש העשירו אותי ולא לימדו אותי דבר די בסיסי - איך לקרוא מפה. יותר התעסקנו בסוגי קרקע וצמחיה, תוואי מאגרי מים ורצועות אקלים - נושאים מעניינים בפני עצמם כמובן, אך לא כאלה שגרמו לי לרצות לעשות חמש יחידות במקצוע או ללמוד את זה באוניברסיטה. מה שעשיתי לאורך השנים זה לקנות אטלסים ולקסיקונים ולקחת מהם את מה שאני באמת צריך. נוכחתי לדעת שגאוגרפיה היא עניין יחסי, וכל מדינה מציגה את עצמה על המפות בדרכים שונות. 

הסיבות לכך הן בעיקר אידאולוגיות או פוליטיות. לדוגמה, באטלסים שיצאו בבריה"מ ובהמשך ברוסיה, מדינת ישראל חולקה למדינה יהודית ומדינה ערבית, אף שהאחרונה מעולם לא נוסדה. אך אם נתבונן במפה המופיעה באטלס הסובייטי של סבא שלי מ-1955 נראה את קווי החלוקה של האו"ם מ-1947, אף על פי שיותר מחמש שנים היו שרירים וקיימים קווי הפסקת האש המוכרים יותר כ"קו הירוק". 

מבחינת הסובייטים, מלחמת העצמאות כאילו ולא הייתה. אמנם השם "ישראל" מופיע במפה של "פלשתינה", אך עיר בירה - אין. ירושלים נמצאת עמוק בתוך השטח הערבי, אף על פי שהחלטת האו"ם הגדירה אותה ואת בית לחם כשטח בינלאומי. רק בתחילת שנות ה-60 קבעו הסובייטים כי בירת ישראל היא תל אביב, ומאז ובכל המפות הרוסיות, זו לשיטתם עיר הבירה שלנו. בגלל הסכסוך הישראלי-ערבי, הממשל הרוסי מחכה שהצדדים הניצים יגיעו להסדר ומדיני ורק אז יישר קו עם ההיסטוריה. באטלס מ-1963 אפשר לראות במפת ישראל הצגה מוזרה עוד יותר שלא התכתבה כלל עם המציאות: השטח של פלשתינה חולק בין שלוש מדינות, כאשר אחת מהן, כאמור, לא התקיימה.    

מפה סובייטית מ-1955

מפה סובייטית מ-1963

מפה רוסית מ-2018

ישראל המקוצצת סומנה בצבע חום, אזור יהודה ושומרון וחלקים מהשפלה והדרום נצבעו בסגול השייך לירדן (האזור המרכזי של המדינה הערבית אליבא דאו"ם), הגליל, דרום מישור החוף, רצועת עזה ומערב הנגב נצבעו בצהוב של "המדינה הערבית". עם זאת, היה שינוי - נוספו קווי הפסקת האש שסומנו בצבע סגול. כך גם היה באטלסים הסובייטים שיצאו בשנות ה-70 וה-80.  משנות ה-90 והלאה, הכירה רוסיה לראשונה בכך שרמת הגולן הינה שטח הכבוש על ידי ישראל, ובתוך המפה יש כמה קווים: אלה של ה-29 בנובמבר 1947, קווי הפסקת האש מ-1949, ורצועת עזה ויהודה ושומרון ש"נכבשו" ב-1967. שם המפה הוא לבנון, ישראל והטריטוריות הפלשתיניות. בכל מפה כזאת ישנה הערה בה כתוב כי "בזמן הנוכחי, במסגרת תהליך השלום במזרח התיכון, מתקיים תהליך של הקמת שלטון עצמי לפלשתינים". באטלס הרוסי העדכני ביותר מ-2018 שטחי יו"ש ועזה מסומנים כ"פלשתין" שבירתה רמאללה, וההערה בסוף המפה עודכנה בהתאם. נראה שהשינויים האלה הם פועל יוצא של ההחלטות האחרונות של האו"ם להכיר ב"פלשתין" כמדינה משקיפה, החל משנת 2012. 

ישראל עצמה אגב, בשנים 1982-1967 קבעה את גבולותיה מבלי ליישר קו עם העולם. במספר מפות שיש לי שיצאו אחרי מלחמת ששת הימים ועד הנסיגה המלאה מסיני, הקו הירוק נמחק כלא היה, ובמפות עד 1973 (לפני ההשלכות הטריטוריאליות של מלחמת יום הכיפורים) אפשר לראות את האימפריה הישראלית במלא הדרה עם רמת הגולן, יו"ש, עזה וסיני. רק הערה קטנה, כמעט חבויה, בסוף המפות ציינה שאלה קווי הפסקת אש בלבד. רבים יופתעו לדעת כי זו הייתה הקרטוגרפיה הממלכתית של המדינה, שלמעט הגולן שסופח ב-1981, טרם החליטה מה יעלה בגורלם של שאר "שטחי 1967". נכון שמאז החתימה על הסכמי אוסלו נוספו הסימונים של שטחי C, B, A אבל מפות כלליות של ישראל מתעלמות מכך. רק ארגוני שמאל טורחים להציג את ישראל ב"קווי 1967". ברם, כמו אצל הסובייטים, המניע לכך הוא נטו פוליטי.   

מפה שיצאה בישראל ב-1972

מפה שיצאה בישראל ב-1976

אך רוסיה לא החליטה רק על ישראל אלא גם על מדינות וטריטוריות שונות בעולם. הדוגמאות הבולטות מהעבר הוא חצי האי הקוריאני, כאשר במשך עשורים רבים דרום קוריאה העצמאית לא הייתה על המפות וסיאול הייתה עוד עיר ב"רפובליקה הדמוקרטית של קוריאה". אותו דבר וייטנאם הדרומית עד 1975, רק פס דק על המפה הבחין בינה לבין שכנתה מצפון. בתת היבשת ההודית, חבל קשמיר סומן כולו בריבונות דלהי ולא חולק בינה לבין איסלמאבד, בירת פקיסטן. באטלסים שיצאו מאז 2008 מסמנת רוסיה את דרום אוסטיה ואבחזיה (שני מחוזות אוטונומיים שהתנתקו מגיאורגיה בעזרה רוסית) כמדינות עצמאיות. נראה שרוסיה היא המדינה היחידה בעולם שנקטה צעד כזה. גם חצי האי קרים והעיר סבסטופול מסומנים מאז 2014-15 כטריטוריות השייכות לפדרציה הרוסית. אין שום אזכור על כך שמדובר בשטחים עם בעלות שנויה במחלוקת, כיוון שלטענת מוסקבה הם סופחו אליה כחוק. אם מדובר במדינה אחרת שכבשה שטח שלרוסיה יש זיקה אליו, הוא מסומן במקווקו, כך היה למשל באטלס הסובייטי מ-1939 בסימון של בסרביה (מולדובה של היום) כשטח תחת כיבוש רומני.     

מפה סובייטית של תת היבשת ההודית מ-1974

לאחרונה רכשתי אטלס גרמני שיצא בווינה ב-1941. נראה כאילו אין מלחמה בעולם וישנן מדינות באירופה שעדיין מופיעות כמדינות עצמאיות. מי שיעיין באטלס לא יראה כי נורבגיה, הולנד, בלגיה, צרפת, יוגוסלביה, יוון ומערב ברית המועצות נמצאים תחת כיבוש גרמני. סביר שרק חדי עין ישימו לב כי לוקסמבורג סופחה לרייך השלישי והשטח של הגנרל-גוברנמן (מרכז פולין) הורחב קצת מזרחה ו"נגס" במערב אוקראינה. במפה אחרת, שיצאה גם היא באותה שנה, המראה את החלק האירופי של בריה"מ, לא מופיע כלל השם "הרייך הגרמני הגדול" והקורא ייאלץ לנחש מי גובלת עם האימפריה הסובייטית ממערב. השם "פולין" לא קיים. זוהי כנראה אחת המפות האחרונות שיצאו לפני הפלישה הגרמנית לבריה"מ, אז כל שטחה המערבי נקרא פשוט ה"אוסט-פרונט" - החזית המזרחית. 

מפה מאטלס וינאי מ-1941

אירופה באטלס הווינאי

מפה גרמנית מ-1941

לסיכום, מפות בהחלט יכולות להיות מסמך היסטורי מרתק המלמד אותנו על איך מדינה מסוימת רואה את עצמה והעולם סביבה. אין טעם לחפש אמת כלשהי כי הכל תלוי משטר ואינטרסים גיאו-אסטרטגיים של אותה מדינה. עבורי זהו שילוב מצוין של גאוגרפיה והיסטוריה. ואין כמו ההרגשה הטובה כאשר עוד אטלס או מפה ישנה מגיעים אלי הביתה מאיזו פינה על גבי הגלובוס.