יום ראשון, 30 ביוני 2019

גוש עציון - בעקבות ההיסטוריה, המורשת והטבע

"אם קיימת ירושלים עברית, אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון"  


- דוד בן גוריון, 1948

גוש עציון כעוף החול הוא. אזור עם היסטוריה התיישבותית ארוכה מאמצע שנות ה-20, דרך שנות ה-30 וה-40 עד תש"ח, כאשר נפל ל-19 שנים ארוכות של כיבוש ירדני וחודש בספטמבר 1967, על ידי ילדי הלוחמים שמסרו נפשם על הגנת היישובים הנצורים במלחמת העצמאות. אל הגוש הגיעו מאז ומעולם האיתנים והנחושים. בעשורים לפני הקמת המדינה היה זה שטח קשה להתיישבות בהרי יהודה הסלעיים. החורפים עד היום יכולים להיות קרים, סוערים ומושלגים, ממש כמו באירופה. תוסיפו לזה את האתגר הביטחוני בדמות כפרים ערביים עוינים ותקבלו אתגר שמעטים יכלו לעמוד בו. אך למרות הכל, מגדל עדר, כפר עציון, משואות יצחק, רבדים ועין צורים סימנו את הדרך ל-14 יישובים ולמעלה מ-100 אלף תושבים המאכלסים כיום את האזור ההררי שבין בית לחם לחברון. אך לא רק בהתיישבות ובהיסטוריה עסקינן, גוש עציון הוא פנינה תיירותית ומקום נהדר לפעילויות לכל המשפחה לאורך כל עונות השנה.     





האלון הבודד

כמה דרכים יקחו אותכם אל הגוש: כביש 60 לדרום מכיוון ירושלים או צפונה בהר חברון במידה ואתם מגיעים מבאר שבע והסביבה. אך הדרך היפה ביותר היא כבישי הל"ה שמספרם 375 ו-367 היוצאים מאזור פארק בריטניה ומבית שמש. הייתם בפרובאנס, טוסקנה או לכל הפחות בגליל? כשעה נסיעה סך הכל מתל אביב תראו הרבה ירוק בעיניים; החל מהחורש הדרומי של יער ירושלים, דרך עמק האלה ולבסוף ביערות גוש עציון עצמו. הנוף משכר ועושה צורך פשוט לעצור בצד ולצלם כמה תמונות למזכרת. חבריכם וודאי לא יאמינו לכם וקרוב לוודאי יגידו שקפצתם לאירופה.   


נופי גוש עציון











היה זה כנראה טיולי העשירי אם לא החמישה עשר לגוש עציון. לרוב זה היה עם קבוצה וכך גם הפעם, עם חברים מהעבודה ובאדיבות המועצה האזורית. אם אתם מגיעים על הבוקר כדאי להתחיל את היום עם קפה ומאפה בבית קפה החממה שבמרכז המסחרי של כפר עציון. לשם גם הגענו אנחנו וזכינו במאפים טריים ופריכים ובקפה שלא מבייש את דומיו במרכז תל אביב. אם חובבי הצומח אתם, אז סמוך למקום נמצאת משתלה בה ניתן לרכוש פרחים, עציצים וצמחי תבלין.    

בית קפה החממה, כפר עציון














כפר עציון יכניס אותכם לאווירה המיוחדת וההיסטורית של הגוש. הוא היה ונשאר קיבוץ דתי, אך כיום נראה יותר כמו ישוב קהילתי יוקרתי ורק הלולים שלצידו מסגירים את טבעו השיתופי. גן הזיכרון של הקיבוץ הוא חורשה יפה שבין עציה נסתרים כמעט חורבות הבתים שעמדו על תילם לפני 1948. המוזיאון לתולדות ההתיישבות הוא אחד המבנים הבודדים ששרדו את הכיבוש הירדני ושם, לצד הסיפורים על תולדות ההתיישבות בהר והמערכה עליו, תראו סרט מרגש באורך של כשעה על ההיסטוריה של הגוש בתש"ח והכמיהה לחזור אליו. חלק מהצופים בקבוצה יצאו ממנו עם דמעות.      

    












הפארק בכפר עציון




















לא רחוק משם, בית ספר השדה ייתן לכם את כל המידע לטיולים בסביבה ובאתר האינטרנט שלו תוכלו להירשם לכמה מהם. בכוונתכם להישאר ללילה? הצימרים ובית הארחה שבכפר הם מקום טוב ל"שים בו את הראש" ובמחיר הוגן, יחסית למקומות האירוח שבגליל. עם העליה בפופולריות של חדרי הבריחה, נמצא אחד גם בקיבוץ. מבנים בצורה של איגלו, מול החניה של גן הזיכרון, עוררו גם הם עניין מיוחד. הבנתי שהם משמשים בעיקר להדרכות או לקורסים בצבא. 

האלון הבודד הוא הלב הפועם והסמל של הגוש ומופיע על דגליו. בפעמים הראשונות כשנסעתי אליו כמעט ופספסתי אותו כי הוא חבוי מעט בצידי הכביש שליד המועצה האזורית. גילו מוערך בכ-700 שנה לכן ענפיו של העץ הקשיש נתמכים על ידי עמודים המזכירים קביים. האלון הזה היה מושא הכיסופים לגוש במשך 19 שנה ונצפה מרחוק על ידי פליטי היישובים וילדיהם. לאחר מלחמת ששת הימים הפך האלון לסמל שיבת האזור לשליטה יהודית. לידו הוקמה אנדרטה המוקדשת ליישובי טרום-תש"ח והלוחמים. בביקור האחרון לצערי לא הספקנו להגיע אליו, אך הוא יחכה לי שם.    


עם אבא ליד האלון הבודד, 2012









מקום שבו לא הייתי שנים, אם בכלל, הוא חוות ארץ האיילים הנמצאת בתוך יער עציון, הצופה לנוף עוצר נשימה של עמק האלה. החווה הקסומה הזאת היא מקום אידאלי לבילוי לכל הגילאים. סיפרו לנו שהחווה הזאת היא הגשמה של חלום ילדות שרצו להגשים שני חברים, שחיפשו להקים מקום בטבע. אם תגיעו עם המשפחה, הילדים ודאי ייהנו מהחי-בר העשיר הכולל פינת ליטוף. החווה היא ביתם של למעלה ממאה בעלי חיים, ובמתחם המיוחד תוכלו לפגוש איילים, יחמורים, ראמים, יעלים, גמלים, לאמות, סוסי פוני, כבשים, עיזים, פרה, יענים ועוד.        


חוות ארץ האיילים


מוזיאון האספנות בחווה






























בעת הביקור בחווה היינו בקוצר של זמן לכן הספקנו ביקור חטוף במוזיאון האספנות. למי שמתעניין ברכבי אספנות ובפריטים שהיו פעם בכל בית, ייתן המוזיאון תמורה מלאה. זהו מבנה עץ דו-קומתי ובכניסה עומדים הרכבים, כמה מהם משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. בקומה מעל תצאו למסע בזמן אל העשורים הראשונים של המדינה ותראו מלא כלי בית ובהם מכונות כתיבה, טלפונים עם מחוגה, פטיפונים, תנורים ואף פוחלצים. פינה מיוחדת הוקדשה למחתרות ההגנה, האצ"ל והלח"י; תלויים מסמכים נדירים, תמונות של חברי הארגונים, אמצעי קשר ועוד - ממש מוזיאון בתוך מוזיאון. 



משם מיהרנו לאומגה שמסתבר שהיא הארוכה בארץ והשנייה באורכה בעולם; 400 מטרים אורך ו-140 מטרים מעל גובה פני הקרקע.  הצטיידנו במעין רתמות לרגליים  ועלינו למגדל הזינוק. קפצתי והנסיעה הייתה מהירה מאוד, השניות הראשונות היו מלחיצות למען האמת. באמצע המסלול הנוף למטה היה משגע והייתי מוכן לנסוע ככה עוד כמה מאות מטרים מעל העמק. בנקודת ההגעה חיכינו לג'יפ פתוח שאסף אותנו חזרה לחווה. עצמתי לרגע את העיניים והייתי בטוח שאני נוסע בהאמר מנהלה בצבא, עם כל הקפיצות בדרך השטח והאבק מסביב. אם האומגה לא תספיק לכם בחווה ישנו מתחם אקסטרים הכולל מתקני ספורט אתגרי ובהם קירות טיפוס, פארק חבלים, טרמפולינות, קליעה למטרה ואף מתקני מיני לונה פארק.     
  
האומגה הארוכה בארץ

אני מניח שתהיו רעבים אחרי החווה, אז זה בדיוק הזמן לארוחת צהריים מצוינת במסעדת רוזה שבמצודת עציון, לא רחוק מצומת הגוש וכמעט בתוך יער קטן. מודה שזה ביקורי הראשון במסעדה והתפלאתי איך עד כה לא סעדתי שם. רוזה היא מסעדת בשרים מלאה בכל טוב ובמחיר הוגן. יכינו עבורכם סלטים טריים, חומוס ופוקצ'ות פריכות כמנות ראשונות. המנות העיקריות הן גולת הכותרת - כמה סוגים של בשרים לבחירה הישר מהגריל והמעשנה. הבשר עסיסי, ארומתי ופשוט נפלא. רק תבחרו: כבדי עוף, קבב טלה, פרגית עם עשבי תיבול, סטייק אנטריקוט אנגוס או סינטה של 250 גרם, וזה לא הכל. לצידם יכול להיות צ'יפס או תפוחי אדמה קריספיים. ישנם גם שלוש מנות פסטה, המבורגרים, טורטיות ושתי מנות דגים. אם מסעדה כזו הייתה קיימת בתל אביב, אני בטוח שקשה היה למצוא מקום פנוי.    

מסעדת רוזה, מצודת עציון









 אכלתם ושבעתם? נמצאים במקרה באזור צומת הגוש ומחפשים משהו מתוק? כדאי שתקפצו לשני מקומות. הראשון, בית הקפה והקונדיטוריה אינגליש קייק שם תוכלו ליהנות משפע מאפים ובהם עוגיות בכל מיני צורות וצבעים, עוגות, פאיים, קרואסונים, וגם מוצרים ללא סוכר או גלוטן. השני, יקבי גוש עציון. אם תסתכלו מערבה בצומת הגוש אז תראו את שורות הגפנים של היקב. גוש עציון הוא מקום אידאלי לייצור יין בזכות גובהו הרב יחסית (כ-1000 מטרים מעל פני הים). החורפים הקרים מיטבים עם הכרמים שנותנים תוצרת של יינות בוטיק איכותיים. בתיאום מראש תקבלו סיור ביקב וטעימות של כמה סוגי יינות וליקר הדובדבן המצוין שמיוצר שם. אם תקנו יין לבן, כדאי לשלב אותו בארוחת פסטה או דגים שמוגשת במסעדת היקב. לבחירתכם יהיו גם כמה סוגי קינוחים.   

ביקבי גוש עציון









































הגעתם ביום חם ובא לכם להתרענן? ברחבי הגוש ישנם כמה מעיינות ובהם עין חובלה ועין יצחק הנמצאים לא רחוק מהיישוב בת עין ומסלול הליכה קצר מפריד בניהם. ביום פחות חם כדאי ללכת במסלול דרך האבות המסומן באדום ומתחיל באלון הבודד ומסתיים בנווה דניאל - מרחק של 2.5 ק"מ. המסלול נקרא כך בגלל שלפי האמונה בדרך זו אבותינו עברו בתקופת המקרא. הגוש מפורסם גם בזכות אמות המים שלו שנחצבו בנחל הפירים. המרכזית בהן היא אמת הביאר שנחצבה על ידי אנשיו של המלך הורדוס כל הדרך בואכה ירושלים של תקופת הבית השני. זוהי מנהרה תת קרקעית שאורכה 150 מטרים שבחלקה הראשון ישנו מעין אולם בו תראו סרט משעשע המוקרן על הקיר ובו סיפור החציבה המוצג בשפה של ימנו. לאחר מכן, בירידה במדרגות יהיו לכם שתי האופציות: ללכת בנקבה שעומק המים בה הוא קצת מעל גובה הברכיים, או לעשות מסלול עילי ולהגיע לאחת מפינות החציבה. במידה ותיכנסו למים, כדאי מראש להגיע בסנדלים ולא ללכת יחפים בגלל הקרקעית החלקלקה. בימי הקיץ ובחגים האתר מפעיל בריכות שכשוך לילדים ומתנפחים לילדים, השכרת אופניים, פינת יצירה ובישולי שדה.     
אמת הביאר










אם כבר הזכרנו את המלך הורדוס אז בוודאי שלא תרצו לפספס את הארמון המפואר שלו הקרוי ההרודיון. אתר ארכאולוגי מיוחד ומרשים זה נמצא במזרח גוש עציון בספר מדבר יהודה. זהו הר מלאכותי בצורת חרוט אותו בנה הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה כמבנה המשלב ארמון מפואר ומבצר. זהו גם המקום היחיד הנושא את שמו של המלך היהודי ממוצא אדומי, ושם הוא גם בחר להיקבר. ההרודיון נשמר יחסית טוב אחרי הכיבושים וההרס שהוא עבר ב-2000 שנים האחרונות, פשוט גן עדן לחובבי ארכאולוגיה. אפשר לראות די בבירור את החומות, מגדלי השמירה, העיר הקטנה "הרודיון תחתית", הבריכות והפסיפסים וכמובן את הארמון עצמו. במקום קיימות גם מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא, כנסיות ביזנטיות, בית כנסת, בתי מרחץ ומקווה, תאטרון הרודיאני, מקום קבר המלך ותצפית נוף פנורמית נהדרת לכל היישובים מסביב בואכה בית לחם ואף ירושלים, ביום עם ראות טובה. כיוון שזהו גן לאומי של רשות הטבע והגנים, אז הכניסה אליו בתשלום כלכל האתרים. אך כדאי לעקוב מפעם לפעם באתר האינטרנט של רט"ג לגבי לגבי חוויות שונות בעתיקות ובהן טיולי זריחה ושקיעה, תצפיות כוכבים, סיורי עששיות לאור ירח, והופעות של אומנים.       

ההרודיון



















בדרכם הביתה ולקראת סוף היום, כל עוד השמש עדיין זורחת, אני ממליץ להגיע למצפור ה-1,000 שנמצא ביישוב נווה דניאל, ליד האנטנה הגדולה של היישוב. שמה של תצפית יפה זו הוא מהגובה של המקום מעל פני הים. בימים עם שמיים צלולים תוכלו לראות משם את הים התיכון ודרום גוש דן, במזרח - את הרי אדום, בצפון - את ירושלים, ובדרום - את צומת הגוש. כדי להקל עליכם, במקום הותקנו משקפות ומפה עם האתרים הבולטים באזור. בסיורי ההסברה הראשונים שעשיתי לגוש, פתחנו את היום דווקא שם על מנת להדגיש את חשיבותו האסטרטגית של המקום הנישא הזה לביטחון ישראל. אך אחרי שתבקרו ותיהנו, לא תצטרכו שום שכנוע לחזור לשם כמוני, לחבל התיירות המוביל של יהודה ושומרון, פעם אחר פעם.    

מצפור האלף












  

יום ראשון, 23 ביוני 2019

איך ברוסיה מתייחסים לסדרה צ'רנוביל

"מי שרוצה להיאבק בשקר, חייב לגבור על חמישה קשיים לפחות. למצוא את האומץ לכתוב את האמת, את החוכמה לזהות אותה, את האמנות להשתמש בה כנשק, את כושר השיפוט לבחור באלה אשר בידיהם תהיה לה השפעה ואת העורמה להפיץ אותה בקרבם".
- ברטולט ברכט  

הסדרה המצוינת צ'רנוביל ששודרה לאחרונה כאילו שהוציאה מהנפטלין אירוע נשכח כמעט, שהתרחש לפני 33 שנה בברית המועצות, או ליותר דיוק בצפונה של אוקראינה הסובייטית. פיצוץ הכור הגרעיני בצ'רנוביל ב-26 באפריל 1986 נגע בחייהם של מיליונים ועירב ישירות כ-600 אלף ליקווידטורים (מנטרלים) - כבאים, מדענים ואנשי צבא שנשלחו על ידי השלטונות זמן קצר אחרי האסון על מנת למזער את נזקיו.  

הליקווידטורים, מתוך הסדרה צ'רנוביל. צילום: HBO
רבים מהם שילמו מחיר כבד על פעילותם ההרואית בין אם באמצעות בריאותם שנפגעה קשות או באמצעות המטבע היקר ביותר - החיים שהוקרבו. האנשים האלה שתקו או פשוט הושתקו בידי הממסד הסובייטי הנבוך שרק חיפש למזער נזקים ולדאוג שהאמת המרה לעולם לא תתגלה. אומרים שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים וזהו בדיוק סיפורה של הסדרה. למעט אי אלו אי-דיוקים קטנים, מציגה "צ'רנוביל" שמבית HBO את האסון כפי שהוא היה. הצפצופים של מדי הקרינה וזעקות הנפגעים שקיבלו מנת יתר של רדיואקטיביות חדרו לבתים רבים ברחבי העולם. הסדרה הקצרה שברה שיאים של פופולריות.  

ברוסיה נתקלה "צ'רנוביל" במסך ברזל ונאסרה לשידור. הפתיחות היחסית שהייתה בשנות ה-90 ועד עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון ב-2000 התחלפה בהסתגרות, חשדנות ועוינות כלפי תוצרי תרבות מערביים בנוגע למדינת הענק. אצל הרוסי הממוצע הכלל פשוט: סרט או ספר בנוגע להיסטוריה הלאומית שלו צריכה להיעשות בידיים סלאביות בלבד. אם זה נעשה ב"מערב" אז במקרה הטוב היצירה תסבול מחוסר אמינות, ובמקרה הפחות טוב - תהיה עוד ניסיון להכפיש את רוסיה וההיסטוריה הארוכה והמפוארת שלה. 

לפעמים הרוסי הממוצע הזה צדק; היו לא מעט סרטים והצגות שהציגו את אנשי עמו בצורה סטראוטיפית, מגוחכת ומנותקת מהמציאות. שמתי לב לכך בלא מעט סרטים אמריקניים משנות ה-50 צפונה. לרוב הסיפור היה דומה: "איוון" עצבני במדים של הצבא האדום שלוחץ על הכפתור שישגר טילים גרעיניים לעבר ארה"ב ואירופה. יש לזכור כי לסרטים אלה היה ערך תעמולתי רב מבחינת האמריקנים בשנים הלוהטות של המלחמה הקרה. העלבון הרוסי התחיל למעשה מאז. 

התקשורת הרוסית הממוסדת, הכפופה ברובה ישירות לממסד, הבינה מה עליה לעשות והכינה תוכניות מיוחדות לגבי "צ'רנוביל". 
בחלק מתוכניות אלה הוזמנו מדעני גרעין או ליקווידטורים שביקרו את מה שהוצג בסדרה. במקרה הטוב הם אמרו שמדובר בחצאי אמיתות, בפחות טוב - שזהו לא יותר מסילוף של המציאות. מגישי התוכניות עשו כמעט הכל כדי להראות את חוסר הדיוק (המועט יחסית יש לציין) שבחמשת הפרקים. מדובר בעניינים זניחים כמו תפאורה וניואנסים של הדמויות, שהעין הממוצעת ממילא לא תתפוס. 

באופן כללי אפשר לומר כי ככול שערוץ התקשורת מקורב יותר לקרמלין (כמו "רוסיה 24" התעמולתי) כך שהביקורת שלו חריפה יותר. הערוץ העצמאי Rain TV למשל הביא זווית מאוזנת יותר. אחד הגנרלים שלקחו חלק בטיהור השטח התאים את עצמו לערוצים בהם התראיין. הפתיעו דווקא אלה שנמצאים בקרבו של הממסד: היועץ הנשיאותי לענייני תרבות ולדימיר טולסטוי ושר התרבות ולדימיר מדינסקי שאמרו כל אחד בתורו כי מדובר בסדרה חזקה שנעשתה עם סימפטיה לאדם הפשוט שהתמודד עם האסון ושההוויה הסובייטית של 1986 הוצגה בצורה מהימנה. 

חוסר האמינות של התקשורת הממלכתית הרוסית מביא לפריחה של ערוצי יו-טיוב ובלוגים ברחבי מדינת הענק. הממסד נותן להם להתקיים בעיקר כדי להראות מראית עין של חופש הביטוי. אך יותר ויותר צעירים ברוסיה מחפשים את הדיווח האלטרנטיבי ומקבלים אותו ברשת. באחד מערוצי היו-טיוב, עם כ-6 מיליון מנויים, יצאו להגנתה של הסדרה ואף קראו לערוצים הממשלתיים למתן את ביקורתם. אך את מה שלא תעשה הטלוויזיה - יעשה האינטרנט ואני מניח שהמוני סקרנים כבר צפו בה. בעידן ה-WWW, שהגיע לכיס של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר קשה להסתיר או לצנזר מידע כזה או אחר. 

יש בכל זאת משהו משותף בין האמת לבין קרינה גרעינית - אף גבול או פוליטיקאי, חזק ככל שיהיה, אינו יכול לעצור אותן כשהן פורצות ממקור כלשהו. אם רבים מנפגעי ומנטרלי האסון חשים סופסוף שסיפורם סופר כראוי, אז נעשה פה צדק גם אם מאוחר. כפי שאמר בפרק האחרון פרופ' לגאסוב, המדען שנטל חלק במאמצי הנטרול: "כל שקר שאנחנו משקרים חב חוב לאמת, ובמוקדם או במאוחר החוב הזה משולם".  


גיבורי הסדרה: אולנה חומיוק, ולרי לגאסוב ובוריס שצ'רבינה. צילום: HBO



יום שבת, 15 ביוני 2019

מבוא לביביזם


המבחן האמיתי של מנהיג הוא בהשאירו אחריו בנפשם של המונהגים את השכנוע והרצון להמשיך.
- וולטר ליפמן  

כבר עשר שנים רצופות ממלא בנימין נתניהו את תפקיד ראש הממשלה. לחלקים מהציבור, בייחוד הצעירים שבו, נראה כאילו הוא היה איתנו מאז ומעולם. רבים לא רואים לו תחליף ומעריכים את ניסיונו ואת הישגיו בזירה הבינלאומית. סקרי דעת קהל מראים באופן עקבי שאין מישהו במערכת הפוליטית שיכול באמת להוות אלטרנטיבה במקומו להנהגת המדינה. נתניהו מתבשם מכל המחמאות והכיבודים ומצהיר לא פעם "אני כאן להרבה מאוד שנים". ההתבשמות הזאת מובילה לניתוק וליוהרה. 

נוצרה סביבו עדת מעריצים פנאטית, מעין כת משיחית שאם יתאפשר לה, תמשח אותו למלך ישראל או לקוסם על ו/או לשניהם. נהוג לקרוא להם "הביביסטים" ועל כן, לטובת עניין הציבור, יש לתת בהם סימנים. 

הביביסטים הם חבורה לא רציונלית של אנשים אשר מאמינה באמת ובתמים כי נתניהו הוא פלא הבריאה, בנו של אלוהים, האיש אשר לעולם אינו טועה, או כמעט ואינו טועה וכל מעשיו נועדו להיטיב עם העם. אנשים אלה, המשתייכים למחנה הימין בכלל או למפלגת הליכוד בפרט, המירו את האידאולוגיה בסגידה עיוורת לביבי. מבחינתם, הוא המייצג העליון והטהור של מחנה הימין ומנהיגו הבלתי מעורער. 

פולחן אישיות זה מזכיר לי במשהו את הפיוט אדון עולם המופיע בתפילת השחרית: לְעֵת נַעְשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא. וְאַחְרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא. וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה. וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַחְבִּירָה. בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה. הביביזם נראה לי לפעמים כמו דת, וכמו בכל דת - אסור לערער על עיקריה. מי שלא חושב כמו הביביסטים משויך אוטומטית לשמאל/ הסמול הקיצוני. תפיסה אידאולוגית לגיטימית שאני חלוק עמה. 

כשזהו המצב, כל ביקורת על מדיניותו או התנהלותו האישית של נתניהו נתקלת בתגובות זועמות של חברי כת החסידים. למען ההגינות אציין שבמשך שנים רבות אמצעי התקשורת ואישי ציבור לא מעטים אכן רדפו את נתניהו ו"חיפשו" אותו בקטנוניות על כל דבר ועניין. אותם גורמים אחראים באופן עקיף לתופעת הביביזם. רוצה לומר, אנשים בימין לקחו את ההתקפות על נתניהו כהתקפות על המחנה כולו, וזהו אחד משורשי התופעה. במערכות הבחירות האחרונות עניין זה התקטב עוד יותר - לא עוד ימין ושמאל בחלוקה הקלאסית אלא "מחנה ביבי" ו"מחנה אנטי-ביבי". האידאולוגיה נזנחה בצד וכל אחד מהניצים קבע את עמדתו ביחס לנתניהו. בכל תולדות הפוליטיקה הישראלית לא היה כדבר הזה. 

חורה לי שאנשי ליכוד כבר לא אומרים שהם מצביעים למפלגה אלא "מצביעים לביבי", כאילו ששאר הרשימה לכנסת היא רק בובות ראווה שאין להן תפישת עולם משל עצמן. יש בינם כאלה ש"ישכבו על הגדר" למען נתניהו, מסיבה פשוטה - זה ישתלם להם בעתיד בתפקידים שהם יקבלו בכנסת או בממשלה. רבים מהם נזרקים אחר כך בצד הדרך.  

נתניהו מצידו מתחזק היטב את התופעה הזאת. הוא מפיץ פחד בין תומכיו ובציבור כולו ומזהיר כל הזמן מ"הפלת שלטון הימין" כאילו שלא מדובר בהתמודדות דמוקרטית לגיטימית של מפלגות ועמדות שונות. במו"מ הקואליציוני האחרון הוא דחה כל דרישה אידאולוגית של מפלגות הלוויין במחנה הימין: החלת החוק הישראלי בשטחי סי ביו"ש וסיפוח חלקים מהם, ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, הגברת בנייה בשכונות היהודיות בירושלים ובשאר היישובים מעבר לקו הירוק ועוד ועוד. נתניהו תמיד אומר "זו לא העת לכך", אך עם ממשל אמריקני כה אוהד לישראל, שנכנס לשנתו האחרונה, השאלה היא - אז מתי כן? 

במחנה הימין הייתה גם תמיהה ואכזבה מנתניהו שמיהר להגיש לאבי גבאי וחבריו במפלגת העבודה עד חצי המלכות. כשלא הצליח להרכיב ממשלה לפני כשבועיים, דחף רה"מ לפיזור הכנסת, כאילו אומר "לא יהיה לכם ראש ממשלה אחר על פני". יותר ויותר אנשי ימין משוכנעים שכל מעייניו של נתניהו נתונים להימלטותו מאימת הדין. אך הביביסטים לא מוכנים לקבל זאת. מבחינתם "שיעשן כמה סיגרים שהוא רוצה ושיקבל את כל המתנות שבעולם, העיקר שימשיך להיות ראש הממשלה שלנו". זוהי תופעה מסוכנת ביותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק.  

עם זאת, אני אופטימי. יצא לי לקרוא כמה כתבות שנכתבו לאחר ביקורים במעוזי הליכוד ברחבי המדינה. עולה בהם קול הגיוני ואמיץ התומך בשלטון החוק והמוציא "כרטיס צהוב" לנתניהו - יש גבול גם למה שהוא יכול לעולל. היו כאלה שאף הצהירו שלא יצביעו לליכוד בבחירות הקרובות. שמעתי הצהרות כאלה גם בבחירות 2013 ו-2015, וצריך לקחת אותן בעירבון מוגבל. רבים מהם הודו לאחר מעשה שלא יכלו להצביע אחרת ושמו פתק מחל בקלפי. לכו תדעו, אולי הפעם יבוא השינוי. בכל אופן, הגיע הזמן למחנה הימין להצמיח מנהיגים חדשים שיתמודדו על הבכורה. נכון, יחסית לנתניהו הם יהיו חסרי ניסיון, אך גם הוא היה כזה לפני כ-30 שנה כשהתחיל את דרכו הפוליטית. המנהיגים האלה יצמחו כאשר יבחרו לאזור אומץ, לצאת מהצל הגדול של נתניהו ולהכריז "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש למען ההוד הנסתר".  


"לא יהיה כלום". מפגן התמיכה ברה"מ. צילום: אופיר לוי



רולטה רוסית והאופוזיציונר שמת פעמיים

ה"בחירות" שהתקיימו לאחרונה ברוסיה היו הצגה עלובה כל כך שגם הדרמטורג בתיאטרון הקטן ביותר במוסקבה לא היה טורח להעלותן כמחזה. הצאר הר...