אחוות לוחמים בע"מ

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.

בתחילת אוגוסט 2006 פלוגת השריון שלי בסדיר הייתה בקרב באחד הכפרים בגזרה המזרחית בדרום לבנון. משעה לשעה המצב נהייה קשה יותר והיינו תחת אש כבדה של אנשי חיזבאללה. היינו בכפר הזה כמעט לבדנו, אולי עם תגבורת קטנה של כוחות חי"ר. המפקדים הבכירים יותר ביקשו עבורנו סיוע אווירי ובתוך זמן קצר הגיע מסוק קרב שירה וניטרל עמדות אויב שסיכנו אותנו. שמעתי בקשר החוץ בטנק את הטייס והוא היה עבורנו המלאך המושיע שבא מהשמיים. הוא דיבר בנחת והתיאום בינו לבין השריונרים שם למטה היה מושלם. בזכותו כנראה אני וחבריי חזרנו מהקרב הזה בחיים. זוהי דוגמה מזוקקת לאחוות לוחמים.   

טנקים ומסוק במלחמת לבנון השנייה

אני לא יודע מה דעותיו של הטייס ולמען האמת זה גם לא משנה. אני גם מקווה שאם הוא משרת במילואים כיום, הוא עדיין יתייצב למשימה כדי לסייע ללוחמים כמוני. כשחבריו מדברים בלהט המחאה על חוזה כלשהו שנחתם בינם המדינה, עלי להזכיר להם: החוזה היחיד שאני מכיר הוא שחבריי מהיחידות השונות יתייצבו איתי בחזית הלחימה במידת הצורך, ללא קשר לזהות הממשלה ששולחת אותנו לשם. 

עכשיו, דווקא עכשיו כשהקשרים החברתיים נפרמים, עלינו לזכור מוסכמה בסיסית זו. הרי המתים שייפלו חלילה במערכה הבאה בגלל היעדר סיוע אווירי או מודיעיני לא יוכלו לזעוק ובני משפחתם לא יסלחו לעולם. אם כך, לשם מה להגיע למצב הזה? למה זה טוב? מי נענש פה בדיוק - פוליטיקאים או חברים לנשק וכלל הציבור הישראלי? עונש שהוא לא סביר כלל, בשם צדקנות.  

הסרטון שהופץ על ידי איתמר בן גביר ואנשי ימין נוספים הוא חסר טעם ומן הראוי שלא היה מגיע לרשתות החברתיות. בימים בהם כל גפרור קטן יכול להביא לניצוץ גדול, רצוי שלא לחמם ולמתוח עוד יותר את העצבים שעוד רגע מתפקעים. אך אי אפשר להגיד שהוא נוצר בוואקום. בישראל כידוע, אף אחד לא אוהב להיות פראייר. כל צד בוויכוח הפוליטי אוגר את התחמושת המילולית והוויזואלית שלו, בין היתר כדי לקבל כמה דקות מסך. אך ההשלכות הן הרסניות. מתישהו, בתקווה, תשקוט הארץ ושני הצדדים הניצים יצטרכו לישון יחד באותו אוהל במילואים ולשרת באותה טייסת. איך יסתדרו ביחד? לא ברור. נראה שייקח שנים רבות כדי לשקם את הרעות שהייתה ואולי כבר איננה.  

מתוך הסרטו שהופץ

הטענה שלי היא פחות לחותמי המכתבים למיניהם אלא למפקדים לשעבר בכירי הדרגות שנותנים לגיטימציה לסרבנות. החיילים והקצינים הזוטרים קיבלו ומקבלים מהבכירים האלה תמונת מציאות שעברה הקצנה והפחדה כאילו ישראל אכן בפיתחה של הפיכה משטרית לטובת דיקטטורה. מציגים להם את עילת הסבירות, חוות דעת אישית של שופט, כבסיס לדמוקרטיה. 

הרי רוב החותמים אינם בקיאים בענייני המשפט ומה שהם מקבלים עם כפית לפה זה מצג חד צדדי וחצאי אמיתות במקרה הטוב. אני יכול להבין את החשש שלהם, הרי כולנו רוצים בסופו של דבר לחיות במדינה דמוקרטית. אך המאבק פה הוא של אליטה פוליטית שלא מצליחה לנצח בבחירות ורוצה לשמר את ההגמוניה שלה באמצעות שופטים שחושבים כמוה. חבל שהאליטה הזאת לא בוחלת באמצעים עד כדי משחק מסוכן עם ביטחון המדינה. אסור לשכוח לה את זה.  

אם חבורת אנשי הצבא בהווה ולשעבר תצליח במזימתה אפשר רשמית לצרף את ישראל לרשימת רפובליקות הבננות. גם הבחירות לכנסת יהיו מיותרות כי מי שימשכו בחוטים יהיו כך וכך אלפי טייסים, אנשי מודיעין ולוחמי יחידות מיוחדות. ברצותם יתנו לממשלה לקדם חקיקה וברצותם ימנעו זאת ממנה. כך בדיוק נראית הפיכה צבאית, גם אם בראש המדינה לא עומד גנרל שתפס את השלטון. לפעמים, מה שחשוב הוא מה שקורה מאחורי הקלעים - מי הם גורמי הכוח וההשפעה האמיתיים. זהו שילוב של בעלי הון ובכירים לשעבר במערכת הביטחון, מערכת המשפט והאקדמיה. 

מסיבת עיתונאים של ארגון אחים לנשק. צילום: יאיר שגיא

פעם, עד לא מזמן, גורמים אלה הריצו אישים שונים ומשונים בבחירות, אפילו כמועמדים לראשות הממשלה, אבל השיטה הזאת נהייתה לא אפקטיבית בגלל דפוסי ההצבעה של הציבור שלא קנה את "הסחורה" הלא כל כך מוצלחת שהוצעה לו. לכן, החליט מי שהחליט להעלות הילוך. זה דומה לילד שבזעמו זורק את הצעצועים ולא מוכן לשחק בהם. או כמו הבדיחה הידועה על נפל הטייס שמגיע לשרת בנ"מ. 

נוצר למעשה תקדים מסוכן של שימוש נרחב בהילה צבאית כדי להשפיע על מדיניות. אכן, גם בתקופת ההתנתקות היו מקרי סרבנות ועידוד מצד אישי ציבור ורבנים לסרב פקודה. אך למיטב זכרוני לא היו יותר מכמה עשרות מקרים כאלה שלא קיבלו את מאסת יחסי הציבור וההדהוד התקשורתי שמקבלים שלל מכתבי אי-ההתייצבות כיום. מה גם שאז ההתנגדות הייתה למדיניות חלוטה של הממשלה שעברה בכנסת. 

כל המקרים אז טופלו ביד קשה והסרבנים הודחו מהצבא ואף ריצו עונשי מאסר. אותם גנרלים שכיום מבינים לליבם של הטייסים ושות', גינו אז בלשון חריפה את תופעת הסרבנות - מה שמעיד שהכל זה עניין של פוזיציה והרבה מוסר כפול. בימים אלה נזרעים הזרעים של סרבנות מימין, במידה ותתקבל החלטת ממשלה שתפגע בציפור הנפש הימנית, למשל פינוי יישובים ביו"ש. הטיעונים יהיו אותם טיעונים כהשתקפות מראה. אני מקווה שלא נגיע לכך, רגע לפני שיחברו את הכבל האחרון לפצצת זמן.