להיות בעלים של קבוצת כדורגל בישראל זו כנראה אחת המשרות הכי פחות מתגמלות בעולם ותפקיד כפוי טובה. אתה משקיע עשרות מיליוני שקלים בשנה בתחביב שלך, ההפסדים הכספיים לרוב לא מכוסים (אלא אם מדובר במכבי חיפה או מכבי ת"א, להן יש עשרות אלפי אוהדים מנויים והשתתפות בטורנירים אירופיים בכל כמה שנים). זאת ועוד, יש לך גם אחריות שילוחית על ההתנהגות של אוהדי קבוצתך. מספיק שאוהד טיפש אחד משליך חפצים למגרש במהלך משחק או שכמה אוהדים פורצים לכר הדשא - הקבוצה אשמה ועלולה לקבל עונש כפול: קנס כספי של עשרות אלפי שקלים ומשחקים ללא קהל - מה שפוגע כלכלית בקבוצה.
אפשר אמנם לתבוע אוהדים סוררים אבל זה בלתי אפשרי אם מדובר במאות ואלפים כאלה. לכן מסתבר שבזמנו הפנוי הבעלים צריך להיות גם דמות מחנכת. הרי האוהדים והקבוצה - חד הם, ולא סתם יש קבוצות שמכנות אותם בתור "השחקן ה-12". במדינות שונות ניסו כל מיני שיטות כדי להרתיע אוהדים מלפגוע במהלך התקין של המשחק. בישראל עדיין מקובעים, לא רק בספורט אלא בכלל.
שחקני בית"ר ירושלים חיכו לא פחות מ-50 דקות כדי לעלות על הפודיום ולקבל את הגביע שלו חיכו 14 שנה ארוכות. הנשיא הרצוג ושאר המכובדים כבר היו במקום, אך אלפי אוהדים פרצו לכר הדשא והובילו לביטול האירוע החגיגי ולכאוס מוחלט. הסימנים המעידים היו כבר לפני משחק הגמר. כאלפיים אוהדי בית"ר נכנסו ללא כרטיס, אבוקות שנזרקו על ידי אוהדי שתי הקבוצות גרמו לעיכובים במשחק, ועוד לפני סיומו אוהדים בודדים פרצו לדשא. גם מי שצפה במשחק בטלוויזיה יכול להעיד שכוחות השיטור והאבטחה היו דלילים ביותר וקרסו ברגע האמת.
אוהדי בית"ר ירושלים על כר הדשא באצטדיון סמי עופר. צילום: עוז מועלם
משחק גמר גביע המדינה הוא באחריות ההתאחדות לכדורגל, אך זו כשלה ונכון לכתיבת שורות אלה איש בארגון הזה לא לקח אחריות על הכשלון. ההפך - עסקני ודייני ההתאחדות באו בטענות לבית"ר, הטילו עליה את מלוא האחריות וגזרו עליה עונשים קשים. בתחילה, דובר אף על שלילת התואר מהקבוצה והעונש הראשון שנגזר היה הרחקה מהטורניר האירופי שבו הקבוצה אמורה להשתתף. למזלה של הקבוצה, אופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית) התערבה לטובתה וקבעה שהעונש לא חוקי. אך בהתאחדות נעולים על עונש כבד לקבוצה, ובמקום זאת הרחיקו אותה מטורניר הגביע בעונה הבאה, הפחיתו שלוש נקודות ממאזנה באותה עונה וקבעו הפחתת נקודות דומה על תנאי.
רבים מאוהדי בית"ר זעמו, ובצדק. המחאה הרועשת מתחת לבתיהם של ראשי ההתאחדות ובית הדין שלה אולי הייתה מוגזמת, אך אפשר להבין את התסכול הגדול. ההרגשה הרווחת בקרבם היא שהעונשים נגד הקבוצה חמורים בהשוואה לקבוצות אחרות. יהיו שיגידו שאוהדי בית"ר הם שור מועד, כלומר גורם אלים שמקבל אזהרות פעם אחר פעם אך לשווא. לדעתי זו סטיגמה לא הוגנת ומכלילה מפני שרוב האוהדים באים בסך הכל ליהנות מכדורגל או שאינם יכולים להגיע למגרשים - בין היתר בגלל העלויות הגבוהות של הכרטיסים למשחקים אטרקטיביים.
עליהם לעולם לא תשמעו בתקשורת הפופוליסטית שמחפשת את הקומץ המופרע. מדוע? כי זה מספק רייטינג למהדורות החדשות, נושא פיקנטי וסיבה להתנשאות ולגזענות. הרי אוהד בית"ר ממוצע נתפס כיוצא עדות מזרח עילג, פרימיטיבי, אלים, חשוך וגזען. אתם תתקשו לראות במרקע הטלוויזיה או בסמארטפון מישהו עם צעיף בית"רי שלא עונה על לפחות חלק מהסטריאוטיפים האלה. האוהדים ה"שפויים" והשקטים לא ממש שווים אייטמים בתוכניות ערוץ הספורט. ממילא התגובה שם פבלובית - האוהדים גרמו לנזק כזה או אחר אז ברור מעל לכל צל של ספק שצריך להעניש את הקבוצה. איפכא מסתברא? אל תצפו ליותר מידי. שגיא כהן, אלי גוטמן, שלמה שרף, רון קופמן ושות' כבר השחיזו חרבות, הכינו גרונות ושורות עם וריאציות שונות של "עונש חמור/ חמור מאוד לבית"ר".
העניין פה הוא מעבר למה שקורה במגרשי הכדורגל. זו התרבות הישראלית הקלוקלת של ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". הרי הופעות ענק של אומנים מהארץ ומחו"ל עוברות בשלום, וכך גם אירועי תרבות אחרים. המארגנים שמשקיעים הון רב בהבאת אמן בינלאומי לא יכולים לקחת אפילו רבע סיכון בטיחותי - כי אם זה יקרה, הוא ודומיו פשוט לא יגיעו לארץ. אבל בכדורגל המקומי שלנו מזלזלים באוהדים, תולים את בטיחותם על משענת קנה רצוץ, לעיתים רחוקות מאוד מטפלים בחומרה במתפרעים ובעיקר מחזיקים אצבעות שהמשחק יעבור בשלום. חלילה קורה משהו רע? בשביל מה להפעיל את הראש. יש תקנון ארכאי של ההתאחדות לכדורגל שמקודש כמו קאנון מקראי ומכוון נגד הקבוצות.
איכשהו, אחריות שילוחית נקבעה רק או בעיקר לענפי הספורט. הרי תיאטרון, מסעדה או מוסד חינוכי לא יעמדו לדין אם באי שעריהם יתפרעו ויגרמו לנזקים. אף פעם (כנראה) לא תראו את מנהל ימית 2000 נלחם על חפותו בבית משפט כי אנשים שהגיעו לפארק המים התקוטטו ושברו כיסאות זה על זה. בזמן שהשורות האלה נכתבות, בעלי בית"ר ברק אברמוב החליט להפשיל שרוולים ולהילחם נגד רוע הגזירה. הוא מתכוון להגיש עתירה לבית משפט "אזרחי", הקפיא את פעילות הקבוצה ומאיים כי היא לא תופיע בליגה בעונה הקרובה. האם זה יעזור? הזמן יגיד ובהתאחדות יש חשש מצעדים אלה. הרי בית"ר מביאה רייטינג רב ועניין בליגה הישראלית הבינונית, וזה חשוב לעסקני הכדורגל שלנו - בסוף הרי מדובר כאן בהרבה כסף. הצלחה של אברמוב לא תסייע רק לקבוצתו אלא תשיג ניצחון ששווה אולי יותר מכל תואר ספורטיבי - ניצחון על הקיבעון.
ברק אברמוב. צילום: אורן בן חקון
