"אני אבקש שכל ולא לב; כי אדם טיפש לא יודע מה לעשות בלב, גם אם יש לו לב", אמר הדחליל.
"ואני בוחר בלב". ענה לו איש הפח, "כי שכל אינו מביא אושר, ואושר הוא הדבר הנפלא ביותר בעולם".
- פרנק לימן באום (מתוך הספר "הקוסם מארץ עוץ")
אז מהו האושר הזה שכולם מחפשים? האם ניתן להגדיר אותו רק בצורה אחת? מילון ספיר מגדיר את האושר כ"הרגשה כללית טובה, סיפוק נפשי". אפשר כמובן להסתפק בהגדרה צרה זו, אך מה שלא פחות מעניין היא הדרך אל האושר, או מה גורם לנו להיות מאושרים.
"למה אתה עצוב?" אוהב לשאול אחד מחבריי לעבודה. בכל יום יכולה להיות תשובה אחרת כמובן, אך מה שעומד לרוב ביני לבין האושר זו הבדידות. כבר בפרק ב' של ספר בראשית הבין אלוהים ש"לא טוב היות האדם לבדו", וגם אחרי שברא עבורו את כל חיות השדה ועופות השמיים ונתן לו לקרוא להם בשמות ולמשול בהם, עדיין האדם היה עצוב ובודד.
הפתרון היה בריאת האישה. האדם הכיר בעובדה שהיא חלק ממנו, ובעתיד כאשר יעזוב האיש את הוריו וידבק באישתו - הם יהיו לבשר אחד, כלומר גוף אחד שלם גם מהבחינה הרוחנית. זהו כנראה הדבר שהיה צריך האדם הראשון על מנת להגיע לאושר. יותר מזה, האדם בגן עדן, המקום הנוח והמושלם עבורו, היה מוכן לשלם את המחיר האולטימטיבי, להקשיב לאישתו ולטעום מעץ הדעת ביודעו שההשלכות יהיו כבדות עבור שניהם. בואו נהיה הוגנים, מי מאיתנו לא מקבל החלטות לא רציונליות כשהוא מאוהב... אנשים מוכנים לשלם מחיר במידה והם משיגים משהו או מישהו, אבל למרות הכל, הם מאושרים.
מה שמתחבר גם לאמירה של ביל ווגן: "כסף לא יקנה לך אושר, אבל הוא יכול לשלם את המשכורות של צוות מחקר גדול שיבדוק את הבעיה". שמעתי לא מעט סיפורים על מולטי-מיליונרים ואף על מיליארדרים שגם עם הונם העצום לא היו מאושרים. אנשים אלה יכלו להרשות לעצמם הכל וכנראה שרכשו והיו בעלים של רכוש שהאדם הממוצע לא יכול להרשות לעצמו בחלומותיו. ג'ורג' בסט, שחקן הכדורגל המפורסם של מנצ'סטר יונייטד בסוף שנות ה-60 היה נהנתן ובזבזן. לדבריו, הוא הוציא את רוב כספו על "אלכוהול, בחורות ומכוניות מהירות" ואת היתר סתם בזבז. בשלב מסוים, בסט נותר כמעט חסר כל, הקריירה שלו ירדה לטמיון, והוא מת לא בשיבה טובה.
הבעיה בהון עתק שתמיד רוצים יותר ממנו ולא מסתפקים במה שיש. תמיד התפלאתי איך אנשים שגרים בסוונה באפריקה, בכפר קטן ללא מים זורמים בהודו או באיזה ג'ונגל באמזונס מאושרים בחלקם. יהיו כאלה שיטענו שהם לא מכירים משהו יותר טוב ולא נחשפו אליו, אך הם מברכים על מה שיש להם וכידוע אצלנו - "איזהו העשיר השמח בחלקו". כך גם אני. אין לי יותר מידי, אבל אני מרגיש שיש לי את מה שאני צריך.
הבעיה בהון עתק שתמיד רוצים יותר ממנו ולא מסתפקים במה שיש. תמיד התפלאתי איך אנשים שגרים בסוונה באפריקה, בכפר קטן ללא מים זורמים בהודו או באיזה ג'ונגל באמזונס מאושרים בחלקם. יהיו כאלה שיטענו שהם לא מכירים משהו יותר טוב ולא נחשפו אליו, אך הם מברכים על מה שיש להם וכידוע אצלנו - "איזהו העשיר השמח בחלקו". כך גם אני. אין לי יותר מידי, אבל אני מרגיש שיש לי את מה שאני צריך.
"הרבה אנשים מחזיקים בדעה שגויה לגבי הגורמים לאושר אמיתי. אושר לא מושג באמצעות סיפוק עצמי, אלא מתוך נאמנות למטרה נעלה", אמרה הלן קלר. אתן דוגמה פשוטה; ייבוש הביצות ועבודות אדמה טרם הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. אלפי אנשים, שחלקם רק הגיעו לארץ ישראל ממדינות מתורבתות וממקצועות מכובדים, וכבר נשלחו לפרויקט לאומי בו נאלצו לעבוד קשה בזעת אפם, להתמודד עם שכנים עוינים, ולא פחות מכך, עם עקיצות טורדניות של יתושים, חום קיצוני ודביק וחורף ללא קורת גג ראויה מהגשם והקור.
דוד בן גוריון הצעיר שהגיע מפולין הקרירה בתחילת המאה ה-20 מצא את יעדו דווקא עם המחרשה ביד באדמות סג'רה הגלילית: "באתי הנה מפני שאהבתי את המקום, אהבתי את הבחורים... ואהבתי את עבודת האדמה". האושר מושג גם באמצעות עבודה קשה. אנשים נרתמים למשהו שהוא יותר גדול מהם ומרגישים שהם בונים את הארץ. הם מוותרים על הנוחות, על מקום עבודה מתגמל כיאות ולפעמים גם על משפחתם כדי להגשים מטרה ערכית.
אם כבר מטרות נעלות אז, "אין דבר יותר חזק מלב של מתנדב". משפט חזק של אלק בולדווין ששיחק את קולונל דוליטל בסרט פרל הארבור. הוא התכוון לשני טייסים שהתנדבו לצאת למשימה קרבית ממנה רוב הסיכויים שלא יחזרו. אך לא צריכים ללכת רחוק כל כך. יצא לי להתנדב לא מעט בכל מיני פרויקטים חברתיים לאורך השנים. מעזרה בהכנת שיעורי בית לילד במצב סוציו-אקונומי נמוך, ועד להקמת עמותה למען משרתי מילואים אותה אני מנהל כבר למעלה משש שנים בהתנדבות.
אין כמו לגרום אושר לזולת מבלי לקבל על כך כל תמורה. כשהייתי בחטיבת הביניים עזרתי בכל מיני דברים לנער עיוור שהיה איתי בכיתה. למעשה, הייתי כמעט היחיד שעזר לו. זה כלל לעזור לו להגיע מכיתה לכיתה, לטייל איתו בהפסקות ולהעביר לו באופן כללי את מה שקורה בסביבה. אני זוכר פעם אחת שיצאנו לשיעור ספורט והוא נשאר לבד בכיתה. כשנפרדתי ממנו הוא אמר שגם בשיעורי הספורט הוא רוצה להיות כמו כולם. דיברתי עם המורה וסיכמנו שאני והנער נרוץ ביחד 2,000 ונעשה את כל התרגילים. הוא היה מאושר כי נתתי לו את ההרגשה שהוא שווה בדיוק כמו כל אחד אחר.
אני מאוד מסכים עם צ'ארלס קינגסלי שאמר כי "אנו פועלים כאילו נוחיות ומותרות הן הדרישות העיקריות של החיים, בשעה שכל מה שאנו צריכים כדי להיות מאושרים הוא דבר מה שילהיב אותנו". מתי אתם פעם אחרונה באמת התלהבתם ממשהו? מה גרם לכם ללכת לישון בלילה בציפייה למשהו מרגש למחרת? אצלי האושר מתבטא בין היתר ביציאה לטיולים ובהכנתם. הפקת הטיול ומה שיהיה בו, היא אחת מתחביביי.
נסיעה ליעד חדש בחו"ל נותנת לי הרגשה של מגלה ארצות זוטא. בין אם זה טבע פראי, ערים אירופיות קלאסיות או גורדי שחקים; החוויה עצומה והחיוך לא יורד מהשפתיים. פלג כהן, המוכר גם כ"לונלי פלג", החתים דרכון בכ-140 מדינות והפך את חייו לטיול אחד ארוך מסביב לעולם. אני עוקב אחרי הסרטונים שהוא מעלה בפייסבוק מעוד איזה יעד אקזוטי וקצת מקנא בו. הוא אדם חופשי שבחר לנטוש את הקונפורמיות המאפיינת את חיינו, כלומר המסלול הקבוע של תיכון - צבא - טיול - אוניברסיטה - משפחה ולחיות כל יום בהרפתקה אחרת, כמו שחקן בהצגה שהתפאורות מאחוריו מתחלפות כל כמה זמן.
"כל אושר מתחיל עם ארוחת בוקר שלווה", אמר ויליאם סומרסט מוהם. תזונאים טוענים שארוחת הבוקר היא החשובה ביותר במהלך היום בגלל האנרגיה הראשונית שהיא מעניקה לנו. תחשבו על עצמכם, איך הרגשתם כשפספסתם ארוחת בוקר? בכלליות, אין כמו ארוחה טובה ומושקעת, גם אם זה לא לעתים קרובות.
לואיס גריזרד טוען ש"קשה לחשוב דבר מלבד מחשבות נעימות כשאתה אוכל עגבנייה טרייה מהגינה". יש לך את הסיפוק כי גידלת אותה. אז בין אם אלה תוצרים שאנחנו מגדלים וצורכים בעצמנו, מבשלים משהו או הולכים למסעדה טובה. מי שמכם ראה, תזכרו בעכברוש הקטן, גיבור הסרט "רטטוי" שאהב לבשל. עבורו, הכנת מנה טובה היא כמו סימפוניה אחת ארוכה שמתנגנת בראש, או כמו יצירת אומנות.
הידע הוא כוח - ביטוי מוכר של הפילוסוף והמדינאי פרנסיס בייקון. אך הרבה לפניו אמר סוקרטס כי "בעלות על מאגר של ידע, זהו אושר לא קטן". קל לנו היום. מאגר הידע נמצא בגוגל ובאינטרנט באופן כללי ושם נמצאים מאגרי ידע עצומים, אבל אין לנו בעלות עליהם. למי שיש, הם בוודאי מאושרים ומעושרים כי הם הכניסו כמויות של "ביג דאטה" לאלגוריתם, שלפחות מבחוץ, פשוט עבור כל משתמש.
אני דווקא מכוון למשהו אחר. את רוב הידע בנושאים שמעניינים אותי לא קיבלתי בשני תארים באוניברסיטה, אלא בלמידה ובהתעמקות עצמית. התארים הפכו לדיפלומות מאובקות בארוני, אך קריאת דבר מה חדש או לימוד שפה אחרת הם חלק מהאושר הכללי שלי, ממש כפי שהולכים בחדר חשוך עם נר המפזר את האפלה. ההשכלה היא האור עבורי.
בסיכומו של עניין, אפשר להגיע לאושר בדרכים מגוונות ואין דרך עדיפה מאחרת, או כפי שאמר ג'וזף קמפבל, "אם אתה הולך בעקבות הדברים הגורמים לך אושר, אתה מציב את עצמך על מעין מסלול שבעצם היה שם כל הזמן, ורק המתין לך, והחיים שהיית צריך לחיות הם החיים שאתה חי". אם זה תלוי במרקוס אורליוס אז אפשר להתחיל מהבסיס: "האופטימיות, החיוך והתקווה. מה מעט נחוץ כדי שהחיים יהיו מאושרים, והכל נמצא בנו, ובאופן המחשבה שלנו".
