ה"בחירות" שהתקיימו לאחרונה ברוסיה היו הצגה עלובה כל כך שגם הדרמטורג בתיאטרון הקטן ביותר במוסקבה לא היה טורח להעלותן כמחזה. הצאר הרוסי ולדימיר פוטין הפך את הדמוקרטיה בארצו לזיוף לא מוצלח במיוחד של המקור. למען האמת, אין בכך שום דבר חדש. הוא פועל כך בכל מערכות הבחירות לפחות מאז 2012 כאשר החליף את מקורבו דמיטרי מדבדב. גם כאשר הוא שיחק כביכול בכללי המשחק וזז הצידה לאחר שתי כהונות שהסתיימו ב-2008, היה ברור מי בעל הבית האמיתי בקרמלין. פוטין כיהן אמנם כראש הממשלה, התפקיד השני בחשיבותו, אך החזיק את המפתחות ללשכת הנשיא.
מצביעה בעיר דונצק שבדונבאס הכבוש. צילום: אי.אף.פי
הקצין הזוטר מהקג"ב, שהגיע לצמרת הארגון היורש ה-FSB (שירות הביטחון הפדרלי) בסוף שנות ה-90, העתיק משם שיטות רמאות רבות והקיף את עצמו במקורבים ששירתו איתו בארגון וכאלה שהכיר כאשר כיהן בכמה תפקידים בכירים בעיריית סנקט פטרבורג עד אמצע אותו עשור. מבחינתו של פוטין, הדמוקרטיזציה של הנשיא הראשון בוריס ילצין נחלה כישלון.
הוא ורבים ברוסיה רואים את השנים 2000-1991 כעשור האבוד שלה. ההפרטה שלא נוהלה היטב ומכירת חיסול של נכסים לאומיים לאוליגרכים פגעו קשה בכלכלה ובכיס של האזרח הרוסי הפשוט והביאו אותו לעוני. פנסיות נשחקו עד דק, הערך של הרובל צנח, הפשיעה המאורגנת גאתה ואבד הביטחון האישי ברחובות. גם בזירה הבינלאומית רוסיה נסוגה אחורה בעוצמתה הצבאית והמדינית ולא הייתה יריב שוות משקל לארה"ב. אלה ועוד הניעו את פוטין לריכוזיות בפוליטיקה ובכלכלה, לעודף שיטור ולפגיעה בזכויות הפרט.
תעודה של השטאזי שהונפקה עבור פוטין בימיו כקצין קג"ב במזרח גרמניה בשנות ה-80'
בוריס ילצין בעת קמפיין בחירות 1996
המנהיג שהגדיר את עצמו כ"דמוקרט טהור" ב-2007 היה מוכן לצמצם ערכים אלה וללכת לכיוון אוטוריטרי ואם זה מה שמחזיר את הסדר האבסולוטי במדינה והציבור מרגיש בטוח, אז מה טוב. להבדיל מדיקטטורים אחרים, פוטין לא ביטל את הדמוקרטיה במכה אחת אלא פעל לאורך זמן וראה שזה מצליח לו. הביקורת מהעולם המערבי לא הטרידה את מנוחתו ובנאומים רבים בפסגת מדינות עשירות או משפיעות הוא דאג להדגיש את המגרעות שלהן וכמה הן לא יכולות להטיף לרוסיה ולהיות לה דוגמה. הלעומתיות הייתה "העוצמה הרכה" שלו. המילים נהפכו בהדרגה לטילים ופצצות.
מועד ה"בחירות" שנערכו בתאריכים 17-15 במרץ לא היה מקרי בכלל. הוא נבחר לציון אירוע גיאו-אסטרטגי משמעותי - סיפוח חצי-האי קרים על ידי הצאר הרוסי החדש ב-18 במרץ 2014, לאחר עריכת "משאל עם" בשטח הכבוש ב-16 לחודש. כמנהיג לאומן, פוטין דואג לא רק לשכתב את ההיסטוריה אלא גם להמציא וללוש אותה לצרכיו כדי לקבל תמיכה ציבורית. זו שיטה מוכרת עוד מימי בריה"מ אז המנהיגים נתפסו למשל בהישגים של מלחמת העולם השנייה שהסתיימה כזכור בהבסת הנאציזם ובכיבוש מזרח אירופה, כאשר הדובדבן שבקצפת היה בברלין.
חיילים רוסים בחצי-האי קרים ב-2014
פוטין הפליג במחשבות כבר לפני עשור כאשר תיאר את חצי-האי קרים כאונייה ששבה לנמל הבית. הכלכלה במצב לא טוב? הסנקציות של היריבים מהמערב מציקות? לפחות יש את קרים וכל הכסף שנשפך לשם על חשבון משלם המסים הרוסי והמיליארדרים המקורבים לנשיא ששוב גזרו קופון שמן. כעבור 8 שנים זה יחזור על עצמו בשטחים הכבושים בדרום ובמזרח אוקראינה. הלאומנות הרוסית עברה מוטציה בתקופה זאת והפכה לפאשיזם שלא היה מבייש את מוסוליני בשיאו. זה הקלף החזק עליו שיחק פוטין במערכת הבחירות כדי ללכד סביבו את הציבור. אם יש משהו שהיה ועודנו חשוב לאזרח הרוסי הממוצע זהו הכבוד הלאומי ונוקשות נגד "המערב האימפריאליסטי".
בדיקטטורה המתחדשת ברוסיה מראית עין היא עניין חשוב מאוד, יותר כלפי פנים מאשר החוצה. זאת לאחר שבשנים האחרונות האופוזיציה נמחצה, התקשורת החופשית בוטלה וחופש הביטוי קיים - עד שזה נוגע לפוליטיקה. פוטין יודע היטב מה גרם לצאר ניקולאי השני לוותר על כיסאו ולכן מבחינה פורמלית כל 6 שנים יש בחירות, הפרלמנט הרוסי, הדומא, מתקיים כאילו הכל כרגיל, עם כמה מפלגות אשר לא באמת מאתגרות את המפלגה השלטת "רוסיה המאוחדת", שהיא מעשה ידיהם של פוטין ומדבדב. רק בדומא היא מחזיקה ברוב מוחץ של 323 מושבים מתוך 450.
בסנאט, הקרוי מועצת הפדרציה, ל"רוסיה המאוחדת" יש 138 מתוך 178 נציגים. השאר מגיעים בעיקר מהמפלגה הקומוניסטית, "רוסיה ההוגנת - למען האמת", "הליברלים-הדמוקרטים" ו"אנשים חדשים". הבדלים אידיאולוגיים? הצחקתם את הקרמלין. מיטיבי הלכת בפוליטיקה הרוסית צריכים להתאמץ מאוד במציאת ביקורת של המפלגות האלה כלפי השליט ומדיניותו. הכבשים ייפעו רק על עניינים מינוריים.
הצבעה פה אחד בדומא בעניין סיפוח ארבעת המחוזות האוקראיניים לרוסיה, 3 באוקטובר 2022. צילום: רויטרס
"חגיגה דמוקרטית"
נציגי ה"אופוזיציה" הזאת קיבלו אישור להתמודד נגד הוד רוממותו והתוצאות בהתאם: ניקולאי חאריטונוב מהמפלגה הקומוניסטית קיבל 4.31% מהקולות, ולדיסלב דאבנקוב מ"האנשים החדשים" - 3.85%, וה"ליברל-הדמוקרט" לאוניד סלוצקי - 3.20%. פוטין קיבל 87.28% מהקולות הכשרים וכאלה שלא. בוועדת הבחירות המרכזית התגאו באחוז ההצבעה הגבוה ביותר בתולדות הדמוקרטיה הרוסית (77.49%) אך יש לקחת זאת בערבון מוגבל בשל הדיווחים על זיופים ושלשול טפסי הצבעה לטובתו של פוטין בקלפיות השונות.
ה"חגיגה הדמוקרטית" כמובן שלא הייתה שלמה. האופוזיציה האמיתית ניסתה להריץ כמה מועמדים והמוכר שבהם היה הפוליטיקאי בוריס נדז'דין המתנגד למלחמה באוקראינה. לדבריו הוא אסף את כמות החתימות הנדרשת כדי להתמודד לנשיאות (לפחות 100 אלף), אולם הוא נפסל על ידי ועדת הבחירות המרכזית. בהצגה הזאת לא יכולה לשחק בובה שגפיה לא קשורות לחוטים של מנהל בית הבובות. בנתיים יש לו מזל כי הוא לא נעצר או חוסל.
מי שאיתרע מזלו היה אלכסיי נבלני, מנהיג האופוזיציה הרוסי המנוח, שחילק את המוות שלו לתשלומים עם ריבית גבוהה. נבלני הותקף כמה פעמים על ידי רעולי פנים והשיא היה ניסיון ההרעלה שלו בחומר הכימי "נוביצ'וק" באוגוסט 2020. למרות האזהרות בנוגע לגורלו, שב נבלני לרוסיה בינואר 2021, נעצר ונשלח למושבות עונשין (סוג של גולאג מודרני) לתקופות מאסר שהלכו והתארכו משלוש שנים וחצי עד כמעט מאסר עולם כתוצאה מהרשעות בתיקים תפורים. הוא כנראה ידע שזה יהיה סוף דרכו המפותלת במאבק למען המלחמה בשחיתות והדמוקרטיה ברוסיה ובחר שייזכרו אותו כקדוש מעונה וכסמל חירות.
אלכסיי נבלני מובל לבית משפט במוסקבה לאחר מעצרו בינואר 2021. צילום: רויטרס
השף של פוטין נהפך למנה עיקרית
מאז שהחליט להיכנס בגדול לזירה הפוליטית בקיסרות הפאשיסטית של ולדימיר פוטין, חי נבלני על זמן שאול. הגרגרים האחרונים של שעון החול בחייו אזלו ב-16 בפברואר השנה לאחר שנמצא מת במושבת עונשין בצפון רוסיה. נציגי השב"ס הרוסי טענו שהוא חש ברע והתמוטט אך רבים לא מאמינים בזה ומאשימים את פוטין ברצח. בימים אחרים ואופטימיים יותר, נתן המשטר מראית עין של ריבוי דעות אך כאשר הבינו אנשיו של השליט הבלתי מעורער כי הטרנד הדמוקרטי צובר תאוצה ומתרומם מעל גובה הדשא, מיהרו לדכאו. כך, בעשור האחרון הוגלו או נרצחו מתנגדי משטר בכירים. אנשיו של פוטין טיפלו בהם אחד-אחד. הראשון היה האוליגרך ואשף התקשורת בוריס ברזובסקי שנמצא תלוי בביתו בלונדון ב-2013.
המבקר הקולני של פוטין ראה את החבל מתהדק סביב צווארו כבר בשנת 2000 וברח לבריטניה. נכסיו עתירי הממון ברוסיה הולאמו ונמכרו. הבא בתור היה איש האופוזיציה הבכיר בוריס נמצוב שנורה למוות במרכז מוסקבה ב-2015. נמצוב ביקר בחריפות את סיפוח קרים ולא חסך את ביקורותיו מפוטין. בוריס יפימוביץ' חשש מהתנקשות בחייו והצביע על הכוונות הרצחניות של הנמסיס הגדול שלו.
המפורסם האחרון דווקא לא היה פוליטיקאי אלא סמוראי רוסי. יבגני פריגוז'ין, "השף של פוטין", אוליגרך ומפקד כוח וגנר עשה טעות אחת יותר מידי כאשר פתח במרד והסתער לעבר מוסקבה בסוף יוני 2023. המניע היה האכזבה העמוקה שלו מהיחס שקיבלו אנשיו שמבחינת הצבא שימשו כ"בשר תותחים" בחזית האוקראינית, שם נטבחו באלפיהם. בדיוק חודשיים לאחר המעשה הנועז פריגוז'ין ובכירים נוספים במיליציה התרסקו עם מטוס פרטי בעקבות תקלה טכנית או יירוט שתוכנן כמובן מראש. איש לא האמין להבטחתו של הצאר כי לא יפגע באחד האנשים שהיו הכי נאמנים לו. רוסיה נהפכה למדינה מאפיוזית לכל דבר ועניין ומי שסוטה מדרך הישר ויוצא נגד הסנדק הולך לישון עם הדגים או נאכל על ידי חיות השדה.
יבגני פריגוז'ין במדי "וגנר" זמן קצר לפני המרד ביוני 2023. צילום: אי.פי
בוריס נמצוב בהפגנה נגד המלחמה באוקראינה ב-2014. צילום: אי.פי
בוריס ברזובסקי בלונדון. צילום: רויטרס
בין אלה ש"זכו" בינתיים בחייהם ניתן למנות את אנשי האופוזיציה המפורסמים מיכאיל חודורקובסקי, איליה יאשין וולדימיר קארה-מורזה. האחרון, בדומה לנבלני ב-2020, שרד שתי הרעלות הביע התנגדות למלחמה ונאסר ללא פחות מ-25 שנה. בין לבין בל נשכח את סרגיי סקריפאל, איש המודיעין הצבאי שערק לבריטניה והיה קורבן לניסיון הרעלה בגז עצבים ביחד עם בתו ב-2018.
פחות מזל היה לאלכסנדר ליטוויננקו, סוכן ביון בקג"ב ובפס"ב (שירות הביטחון הפדרלי) שנמלט גם הוא לממלכה המאוחדת ונפטר כתוצאה מהרעלה בחומר רדיואקטיבי ב-2006. ככה זה ברוסיה. אם כבר נפטרים מעריקים או ממתנגדי משטר אז כדורי אקדח לבדם כבר לא מספיקים וסוג הנשק, יהיה זה גרעיני או כימי, מותאם לגודל ולחשיבות המטרה. משטרו של פוטין קרוב לשחזר אמירה ידועה מעידן יוסיף סטאלין: בבריה"מ חצי מהאנשים נמצאים במאסר והחצי האחר רועד מפחד.
המשטרה מפזרת באלימות הפגנה במוסקבה. צילום: רויטרס
תודה דוד, מעניין מאוד. למדתי והשכלתי
השבמחקתודה רבה עומר
מחק