מגבול בלארוס - פולין, דרך מזרח אוקראינה ועד לערבות קזחסטן הגחלים לוחשות ולפעמים שולחות לשונות של אש. נראה שאין קשר בין המוקדים האלה שמטלטלים את הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, אך יש גם יש. רוסיה מעורבת בצורה כזו או אחרת בכל מוקד כזה, בין אם על ידי יצירת משבר פליטים חדש עם האיחוד האירופי באמצעות הרודן הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו, חימום הגבול עם עם אוקראינה בתואנה כי היא מאיימת על המיעוט הבדלני דובר הרוסית בשטחה ובין מעורבות במשבר בקזחסטן סביב המחאה על יוקר המחייה והשימוש בכוח מצד השלטון על מנת לדכאו. אחרי שהושגה השליטה על המצב בערבות הקזחיות מופנות עיני העולם אל המצב ההולך והמסלים בין מוסקבה לקייב. הקפיץ הרוסי הולך ונדרך באמצעות למעלה מ-120 אלף חיילים ואלפי טנקים, תותחים מתנעים, מטוסים ונגמ"שים שחונים בשבועות האחרונים ועוטפים את אוקראינה מצפון, ממזרח ומדרום, בחצי האי קרים שהפך בשמונה השנים האחרונות לבסיס צבאי אחד גדול וחמוש לעייפה.
טנקים רוסיים ליד הגבול עם אוקראינה. צילום: AP
ההתעצמות הרוסית בגבולה המערבי אינה דבר חדש לכשעצמו. באפריל אשתקד נראו כוחות משמעותיים של צבא רוסיה סמוך מאוד לאוקראינה, מהלך שהוסבר על ידי משרד הביטחון הרוסי כהכנה לתרגיל גדול שמדמה סיכול פלישה של יריב פוטנציאלי מהמערב. יטענו מה שיטענו גורמים רשמיים בצמרת הרוסית, יש לקחת את דבריהם בערבון מוגבל ביותר, נוכח הניסיון המר לאחר סיפוח חצי האי קרים במרץ 2014 והפרת ההסכמים הבינלאומיים לשימור גבולות אוקראינה אחרי התפרקות בריה"מ. הרוסים עדיין מבכים את קריסת האימפריה הסובייטית ועושים כל שלאל ידם על מנת לשמר את השפעתם על המדינות שפעם הרכיבו אותה. הם עושים זאת למשל על ידי חיבוק דוב לבלארוס שעשתה קולות של התנערות מהשכנה הגדולה ועל ידי שימוש בכוח צבאי נגד גרוזיה הסוררת וניתוק שני חבלים בדלניים ממנה במלחמה של 2008. הקרמלין, במיוחד בתקופתו של הנשיא ולדימיר פוטין, יוצר לעם הרוסי מצג של הפחדה מנאט"ו ומדינות המערב שכביכול מתכננות לפלוש לרוסיה או לכל הפחות לאיים עליה אסטרטגית באמצעות הצבת טילים על-קוליים, נ"מ וכוחות של הברית הצפון אטלנטית סמוך לגבול.
כל אימון של נאט"ו, ולו הקטן ביותר, שנערך במדינות הבלטיות, בפולין או בים השחור מפעיל אזעקות בתקשורת הרוסית הממלכתית וברשתות החברתיות. המנחים חמורי הסבר מזכירים לעיתים את הנחתת כוחות בעלות הברית בחלקים שונים של רוסיה בתקופת מלחמת האזרחים לפני כמאה שנה, וזאת על מנת לסייע למתנגדי הבולשביקים על מנת למגרם. בכך הם עושים אנלוגיה של מדינות האימפריאליזם המערבי שעדיין רוצות לנעוץ את ציפורניהן בשטח הרוסי. יצוין כי השימוש הדמגוגי בהיסטוריה הוא עיקרון נוסף המאפיין את רוסיה הפוטיניסטית, במיוחד כאשר מדובר בחלקה של בריה"מ בהבסת גרמניה הנאצית.
אימון של כוחות נאט"ו בפולין. צילום: EPA
בעשור האחרון רוסיה הופכת יותר ויותר למדינה המקדשת את המיליטריזם. כשביקרתי בה ב-2016 ראיתי אנשים רבים שאפילו בסביבה הכפרית לובשים בגדים בצבאי הסוואה ירוקים, פעוטות מולבשים במדים ביום הניצחון ב-9 במאי והוקמו יחידות נוער וצעירים סמי-צבאיות. כל זאת אגב הוא לא יותר מאיפור שמסתיר את המצב הקשה של הווטרנים בוגרי מלחמת העולם שמקבלים קצבאות מבישות שגורמות להם למות בעוני. גם התנאים הסוציאליים של משרתי הקבע אינו מניח את הדעת. המשכורות נמוכות מידי וההבטחות לדיור ולסובסידיות למשפחות, נשארות לרוב על הנייר. אך העיקר להראות עוד ניסוי של טיל היפר-סוני, תמרון ימי של אחד הציים או כפי שקורה בימים אלה, ההכנות לתרגיל הגדול עם בלארוס באמצע פברואר.
ילדים רוסים במדים של הצבא האדום. צילום: Reuters
שאלת מיליון הרובל היא האם באמת תהיה מלחמה וכל הכוח העצום הזה יפרוץ בבליצקריג אל תוך אוקראינה. מוסקבה מדברת בשני קולות: הראשון - אין לנו עניין במלחמה, זכותנו לפרוס את כוחותינו בכל פינה בשטחנו ומדובר באימון בלבד. השני - אם אוקראינה תצטרף לברית נאט"ו וזו תמשיך לאיים עלינו, יהיו לכך השלכות קשות ונעשה את הדרוש כדי להגן על עצמנו. טובי המוחות ברחבי העולם מנסים בימים אלה להיכנס לראשו של פוטין ולהבין עד כמה גדולה הסבירות שייתן את ההוראה לצבאו לחצות את הגבול מערבה. הדעות על כך חלוקות. הפרשנים האלרמיסטים טוענים כי בכוונתו לפלוש את נהר הדנייפר ולבתר את אוקראינה לשתיים או לכל הפחות לכבוש את המחוזות הבדלניים של לוגנסק ודונצק.
מנגד, הפרשנים הרגועים יותר מסבירים כי לא תהיה מלחמה וכל התגבור הצבאי הזה הוא הפגנת שרירים שנועד להשיג לרוסיה את מטרותיה בדרך אסרטיבית במיוחד. האמת כנראה נמצאת איפשהו באמצע. להערכתי, רוסיה תפעל עוד יותר במחוזות הבדלניים ותתגבר שם, בסתר כמובן, את כוחות הצבא. היא כבר חילקה למעלה מחצי מיליון דרכונים רוסיים לתושבי המחוזות ותומכת בהם כלכלית, נוכח המצור שמפעיל עליהם הממשל האוקראיני. כמו באירועי קרים ב-2014, רוסיה תצטרך סיבה ממש טובה מבחינתה למהלך צבאי נרחב. אני לא שולל יצירת פרובוקציה כעילה לפלישה, אך זה מאוד תלוי בהמשך האספקה של אמצעי לחימה ושליחת כוחות נאט"ו לאוקראינה. החשש המרכזי כרגע הוא ממיסקלקולציה, כלומר טעות אחת יותר מידי שיבצע אחד מהצדדים הניצים.
מפת השטחים שבידי הבדלנים במזרח אוקראינה (דונבאס). מקור: BBC
עם זאת, לא נכון לנקות את אוקראינה מאחריות למתיחות ולהתייחס אליה רק בתור הקורבן. בשנים האחרונות היא הטילה למעשה מצור על המחוזות המורדים בדונבאס ובחצי האי קרים. משיחותיי עם שליחי חב"ד לכתבה שהכנתי ל"ישראל היום" באוגוסט 2019 עלה כי הנשיא האוקראיני הקודם, פטר פורושנקו, גרם לסבל רב לתושבי המחוזות על ידי מניעת מעבר לאוקראינה גופא ואף אסר יבוא וייצוא של מוצרים חיוניים. במקרה של קרים, ניתקו האוקראינים את אספקת המים והחשמל לתושבי חצי האי. השלטון בקייב מתייחס לאזורים האלה כ"שטחים כבושים זמנית", אך לא ברור לי מדוע מענישים קולקטיבית אנשים שלא מעורבים כלל בלחימה - אזרחים דה-יורה של אוקראינה. זאת ועוד, היו לא מעט דיווחים על ירי חסר אבחנה של הצבא האוקראיני לעבר יישובים בדונבאס שגרם להרס רב ולקורבנות. אירועים אלה מהווים הפרה ברורה של פרוטוקול מינסק שנועד לעצור את המלחמה ולהסדיר את המצב בחבל הארץ השסוע.
הנשיא האוקראיני ולדימיר זלנסקי מבקר את חייליו בקו החזית. צילום: EPA
מחיר הדמים עד כה כבד, מאז תחילת מלחמת האזרחים נהרגו שם כ-14 אלף אנשים. הנשיא הנוכחי, ולדימיר זלנסקי, הבטיח להנמיך את הלהבות ולפעול למו"מ עם רוסיה אך בפועל אמר שמנהיגי המורדים "הם בובות של רוסיה" וש"אין כל טעם לדבר איתם", כך שהמצב בשטח נשאר כפי שהיה. זלנסקי הגדיר את פוטין בתור אויב לפני כשלוש שנים וכתב בעמוד הפייסבוק שלו ש"הגבול זה הדבר היחיד שמשותף לרוסיה ולאוקראינה". הממשל האוקראיני פעל ועודנו פועל למחיקת השפה והמורשת הרוסית ברחבי המדינה ואף ניתק את הכנסייה האורתודוכסית המקומית מזו של רוסיה אחרי חיבור של למעלה מאלף שנה. כעת היחסים עם רוסיה תלויים על חוט השערה.
חייל מהצבא הבדלני של הרפובליקה העממית של דונצק על רקע נשים מקומיות ודגלי רוסיה והרפובליקה
רבות דובר בימים האחרונים לגבי סנקציות אפשריות על רוסיה במידה ואכן תחליט לבצע את זממה. במוסקבה לא מתרגשים יתר על המידה מאיומים אלה ומציינים כי אחרי שמונה שנים של סנקציות כלכליות בעקבות סיפוח קרים, הכלכלה הרוסית לא קרסה ואף פיתחה תוצרת עצמית על מנת להשלים חוסרים של מוצרים שונים שהגיעו בעיקר ממדינות האיחוד האירופי. הדבר היחיד שכן מעורר דאגה בקרמלין הוא סיכול הפעלת צינור הגז "נורד סטרים 2" שמחבר בין מערב רוסיה לצפון גרמניה וטרם קיבל את כל האישורים הנדרשים מהגרמנים.
רוסיה היא ספקית הגז המובילה לאירופה שמקבלת למעלה מ-40% ממנו. שני שליש מהגז הטבעי של גרמניה, המדינה הדומיננטית באיחוד האירופי, מקורו ברוסיה. יותר מכך, בשנים האחרונות רוסיה הקפיאה, פשוטו כמשמעו, את אוקראינה ומולדובה שצברו חובות לחברת הענק "גזפרום". הברזים נסגרו ולמדינות האומללות האלה לא היה בשיא החורף תחליף אנרגטי. מזה בדיוק חוששות ברלין ובירות נוספות שתלויות ב"זהב הכחול" שמגיע מצפון סיביר. כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה, למשל ממדינות המפרץ הפרסי, אירופה תשתדל לא למתוח את החבל יתר על המידה.
ארה"ב חושפת שיניים ומצהירה כי תטיל סנקציות על האנשים הקרובים ביותר לפוטין ועליו עצמו. בקרמלין אמרו בתגובה שזה יביא לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין מוסקבה לוושינגטון, אך יודעים שזה כנראה איום סרק כי ספק רב אם ביידן ומזכיר המדינה שלו בלינקן ילכו כל כך רחוק. ברוסיה בעיקר מזלזלים בהם ומלגלגים על החולשה של הממשל האמריקני, בייחוד אחרי הנסיגה החפוזה מאפגניסטן והכמיהה המתרפסת להסכם גרעין חדש עם איראן. המתיחות של החודשים האחרונים מזכירה את שיא המלחמה הקרה כאשר שתי מעצמות העל ניצבו זו מול זו עם האצבע על הכפתור האדום של פצצת הגרעין.
פוטין בשיחת וידאו עם ביידן. צילום: Reuters
הפעם אמנם אין איום גרעיני, אך פוטין השיג את מה שרצה יותר מכל - להחזיר את מדינתו למעמד של מעצמה עולמית שמטילה מורא. לכן, יסתיים איך שיסתיים המשבר הזה, אף אחד כבר לא יוכל להתעלם מהאינטרסים של האימפריה של הצאר ולדימיר. המנהיג הבריטי הדגול וינסטון צ'רצ'יל אפיין זאת נכון לפני למעלה מ-70 שנה: "אני לא יכול לחזות את הפעולות של רוסיה. מדובר בחידה, עטופה במסתורין, בתוך תעלומה; אבל אולי ישנו מפתח, והמפתח הזה הוא האינטרס הלאומי הרוסי".
