איך ברוסיה מתייחסים לסדרה צ'רנוביל

"מי שרוצה להיאבק בשקר, חייב לגבור על חמישה קשיים לפחות. למצוא את האומץ לכתוב את האמת, את החוכמה לזהות אותה, את האמנות להשתמש בה כנשק, את כושר השיפוט לבחור באלה אשר בידיהם תהיה לה השפעה ואת העורמה להפיץ אותה בקרבם".

- ברטולט ברכט  

הסדרה המצוינת צ'רנוביל ששודרה לאחרונה כאילו שהוציאה מהנפטלין אירוע נשכח כמעט, שהתרחש לפני 33 שנה בברית המועצות, או ליותר דיוק בצפונה של אוקראינה הסובייטית. פיצוץ הכור הגרעיני בצ'רנוביל ב-26 באפריל 1986 נגע בחייהם של מיליונים ועירב ישירות כ-600 אלף ליקווידטורים (מנטרלים) - כבאים, מדענים ואנשי צבא שנשלחו על ידי השלטונות זמן קצר אחרי האסון על מנת למזער את נזקיו.  

הליקווידטורים, מתוך הסדרה צ'רנוביל. צילום: HBO

רבים מהם שילמו מחיר כבד על פעילותם ההרואית בין אם באמצעות בריאותם שנפגעה קשות או באמצעות המטבע היקר ביותר - החיים שהוקרבו. האנשים האלה שתקו או פשוט הושתקו בידי הממסד הסובייטי הנבוך שרק חיפש למזער נזקים ולדאוג שהאמת המרה לעולם לא תתגלה. אומרים שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים וזהו בדיוק סיפורה של הסדרה. למעט אי אלו אי-דיוקים קטנים, מציגה "צ'רנוביל" שמבית HBO את האסון כפי שהוא היה. הצפצופים של מדי הקרינה וזעקות הנפגעים שקיבלו מנת יתר של רדיואקטיביות חדרו לבתים רבים ברחבי העולם. הסדרה הקצרה שברה שיאים של פופולריות.  

ברוסיה נתקלה "צ'רנוביל" במסך ברזל ונאסרה לשידור. הפתיחות היחסית שהייתה בשנות ה-90 ועד עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון ב-2000 התחלפה בהסתגרות, חשדנות ועוינות כלפי תוצרי תרבות מערביים בנוגע למדינת הענק. אצל הרוסי הממוצע הכלל פשוט: סרט או ספר בנוגע להיסטוריה הלאומית שלו צריכה להיעשות בידיים סלאביות בלבד. אם זה נעשה ב"מערב" אז במקרה הטוב היצירה תסבול מחוסר אמינות, ובמקרה הפחות טוב - תהיה עוד ניסיון להכפיש את רוסיה וההיסטוריה הארוכה והמפוארת שלה. 

לפעמים הרוסי הממוצע הזה צדק; היו לא מעט סרטים והצגות שהציגו את אנשי עמו בצורה סטראוטיפית, מגוחכת ומנותקת מהמציאות. שמתי לב לכך בלא מעט סרטים אמריקניים משנות ה-50 צפונה. לרוב הסיפור היה דומה: "איוון" עצבני במדים של הצבא האדום שלוחץ על הכפתור שישגר טילים גרעיניים לעבר ארה"ב ואירופה. יש לזכור כי לסרטים אלה היה ערך תעמולתי רב מבחינת האמריקנים בשנים הלוהטות של המלחמה הקרה. העלבון הרוסי התחיל למעשה מאז. 

התקשורת הרוסית הממוסדת, הכפופה ברובה ישירות לממסד, הבינה מה עליה לעשות והכינה תוכניות מיוחדות לגבי "צ'רנוביל". 
בחלק מתוכניות אלה הוזמנו מדעני גרעין או ליקווידטורים שביקרו את מה שהוצג בסדרה. במקרה הטוב הם אמרו שמדובר בחצאי אמיתות, בפחות טוב - שזהו לא יותר מסילוף של המציאות. מגישי התוכניות עשו כמעט הכל כדי להראות את חוסר הדיוק (המועט יחסית יש לציין) שבחמשת הפרקים. מדובר בעניינים זניחים כמו תפאורה וניואנסים של הדמויות, שהעין הממוצעת ממילא לא תתפוס. 

באופן כללי אפשר לומר כי ככול שערוץ התקשורת מקורב יותר לקרמלין (כמו "רוסיה 24" התעמולתי) כך שהביקורת שלו חריפה יותר. הערוץ העצמאי Rain TV למשל הביא זווית מאוזנת יותר. אחד הגנרלים שלקחו חלק בטיהור השטח התאים את עצמו לערוצים בהם התראיין. הפתיעו דווקא אלה שנמצאים בקרבו של הממסד: היועץ הנשיאותי לענייני תרבות ולדימיר טולסטוי ושר התרבות ולדימיר מדינסקי שאמרו כל אחד בתורו כי מדובר בסדרה חזקה שנעשתה עם סימפטיה לאדם הפשוט שהתמודד עם האסון ושההוויה הסובייטית של 1986 הוצגה בצורה מהימנה. 

חוסר האמינות של התקשורת הממלכתית הרוסית מביא לפריחה של ערוצי יו-טיוב ובלוגים ברחבי מדינת הענק. הממסד נותן להם להתקיים בעיקר כדי להראות מראית עין של חופש הביטוי. אך יותר ויותר צעירים ברוסיה מחפשים את הדיווח האלטרנטיבי ומקבלים אותו ברשת. באחד מערוצי היו-טיוב, עם כ-6 מיליון מנויים, יצאו להגנתה של הסדרה ואף קראו לערוצים הממשלתיים למתן את ביקורתם. אך את מה שלא תעשה הטלוויזיה - יעשה האינטרנט ואני מניח שהמוני סקרנים כבר צפו בה. בעידן ה-WWW, שהגיע לכיס של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר קשה להסתיר או לצנזר מידע כזה או אחר. 

יש בכל זאת משהו משותף בין האמת לבין קרינה גרעינית - אף גבול או פוליטיקאי, חזק ככל שיהיה, אינו יכול לעצור אותן כשהן פורצות ממקור כלשהו. אם רבים מנפגעי ומנטרלי האסון חשים סופסוף שסיפורם סופר כראוי, אז נעשה פה צדק גם אם מאוחר. כפי שאמר בפרק האחרון פרופ' לגאסוב, המדען שנטל חלק במאמצי הנטרול: "כל שקר שאנחנו משקרים חב חוב לאמת, ובמוקדם או במאוחר החוב הזה משולם".  

גיבורי הסדרה: אולנה חומיוק, ולרי לגאסוב ובוריס שצ'רבינה. צילום: HBO