חיילים משוקולד

הגיוס לצה"ל של הזמרת נועה קירל העסיק השבוע את אמצעי התקשורת ומשתמשי הרשתות החברתיות. כאילו שהיא עשתה משהו חריג בקרב בערך כל בן או בת 18. גם עמוד הפייסבוק של צה"ל הצטרף פעמיים לחגיגה: ביום הגיוס עצמו ובעת הופעתה בגמר התוכנית "הכוכב הבא". שקט אולי בגבולות המדינה, לכן אפשר לפתוח כפתור ולשחרר קצת. בכל אופן, קירל היא לא הידוענית הראשונה והאחרונה שמתגייסת אך עדיין הדעות על עצם חיולה חלוקות. 

התומכים טוענים שהיא נותנת דוגמה אישית ותעודד נערים ונערות לנהור לבקו"ם ולמלא את חובתם האזרחית מבלי לחשוב על מבצע השתמטות נועז. מעבר לכך, הם אומרים, שהצבא ישתמש בכישרונה בהופעות כדי לבדר לוחמים. המתנגדים גורסים שהגיוס שלה מיותר כי היא לא באמת תתרום משהו לצבא שמלא גם כך באבטלה סמויה, קרי בחיילים שלא ממלאים תפקיד משמעותי כלל, נמצאים יותר בבית מאשר בבסיס וחלקם אף בעלי בעיות אישיות שהמערכת הבירוקרטית הכבדה הזאת לא מצליחה לפתור, לכן יש להשקיע את המשאבים באלה שבאמת מועילים.

כדאי לעצור קמעה על ערך "צבא העם" והרלוונטיות שלו לימנו. לפי הערך הזה מאז קום המדינה כל צעיר וצעירה בהגיעם לגיל הגיוס (למעט תלמידי ישיבה חרדים וערבים) מחויבים לפי חוק שירות הביטחון להתייצב לתקופה קצובה ולתת את חלקם בהגנת המולדת. בשנים האחרונות התחיל שיח על צבא מקצועי, כמו בארה"ב, שאומר בעצם שלא צריך גיוס חובה אלא לתת לאנשים לבחור אם להצטרף למערכת הביטחון ולתגמל אותם בהתאם, כאנשי קבע. צה"ל נזהר מהרעיון הזה כמו מאש. הוא ושלוחיו בתקשורת ובמערכת הפוליטית אומרים שלמדינת ישראל אין את הפריבילגיה ללכת על מהלך שמשמעו קיצוץ בצבא הסדיר, שישליך על עצם ביטחון המדינה. בצה"ל מנסים ללכת בין הטיפות: מחד לקצר את שירות החובה לבנים, ומאידך לתת תנאים משופרים לאלה שבוחרים ללכת ליחידות קרביות, תנאים שיכלתי לחלום עליהם במהלך ואחרי שירותי הסדיר בשריון. 

אוסיף לכך שאלה שמתגייסים לשירות אמיתי מוותרים למעשה על השנים היפות של חייהם, בזמן שמקביליהם במדינות אחרות נהנים עד תום מסוף התיכון ומתחילים בתוך זמן קצר את לימודי התואר הראשון. בישראל החיים הבוגרים מתחילים בגילאי 21-20, וגם אז צריך לפחות כמה חודשים כדי להתאושש מהשירות המפרך של חלקנו. אני יכול להבין את ההתעקשות על בעלי פרופיל קרבי בשל המחסור הקבוע בחיילים ביחידות השדה. עם זאת, מסופקני שנעשת עבודת מטה רצינית במיצוי היכולות של אלה שמתחת לרף הזה. יעידו על כך דורות של חיילים שלא באמת מילאו תפקיד שאי אפשר להסתדר בלעדיו. "משולש הברזל העורפי" של בסיסי הקיריה, תל השומר וצריפין מלא באלפים מהם.

עבור נועה קירל ובן זוגה יונתן מרגי המציא צה"ל את שירות הטאלנט וטוען בתוקף שאין הבדל בינם לבין חיילים אחרים מסוגם. מדובר בשדרוג של השירות אותו ממלאים אמנים צעירים, על מנת לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה בקריירה שלהם. אין הבדל? נראה שצה"ל עושה צחוק מהעבודה. חיילים במסלול המיוחד הזה יקבלו חדר ומקלחת פרטיים, מפקד אישי ותנאי חופשה שלא מקבלים גם אלה המשרתים בתפקידים עורפיים ביותר. הצבא טוען שאת זכויות הבון-טון האלה יקבלו חמישה מתגייסים בכל מחזור גיוס. התקשורת והרשת געשו כאשר נודע כי קירל ומרגי טסים לשבוע וחצי ביעד אקזוטי כלשהו, מה שאף חייל "רגיל" לא יכול להרשות לעצמו יום לאחר גיוסו. גולשים רבים לגלגו על העניין וכינו אותו "טיול אחרי יום אחד בצבא". צריכים להבין שגם את זה אישרו גורמים בצה"ל, כמו כל יציאה של חייל לחו"ל. 

אגב, בצבא פשוט יכלו לדחות את הגיוס של קירל למועד שהיא גם כך אמורה להתחיל בו את הטירונות ולחסוך את המיני-מבוכה הזו. אבל האינטרס כאן היה כפול: שני הצדדים רצו להציג קבל עם ופייסבוק את יום הגיוס של הידוענית וכך האינטרס ההדדי קיבל מענה. אולי בעצם זו רוח התקופה; הצבא בסך הכל מנסה להתאים את עצמו לטרנדים עכשוויים. אם פעם אנשים התגייסו כי זה מה שנכון ודרוש לביטחון המדינה, בעידן בו הקידום האישי והאינדיבידואל נמצא בעדיפות עליונה, זה כנראה כבר לא מספיק. נועה קירל ושכמותה הם המודל לדור המילניום שלא גדל על גנרלים נועזים, מורשות קרב וסיפורי גבורה. להערכתי, פחות ופחות צעירים מושפעים מהם, חוץ מאולי הקשב החד פעמי ביום הזיכרון. בדור האינסטנט והאינסטגרם קרב עמק הבכא למשל, הוא פרה-היסטוריה שלא נמצא בסטורי, וחבל.  

יונתן מרגי ונועה קירל. צילום: דו"צ