מסע לארץ הצפון שלנו

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.  
 

בערך מאתיים קילומטר צפונה מגוש דן העמוס והסואן מגיעים לארץ אחרת. עדיין לא סוריה ולבנון השכנות, אבל נגיעה קלה מהן. ארץ עם נופים משלה, חוקים משלה ואנשים משלה, שהתאימו את עצמם לרוח המקום, בקיץ היא חמה ומלטפת, ובחורף שולחת צינה חודרת עצמות. בכל שנה אני והחברים דואגים לפקוד את ארץ הגליל והגולן. לוקח זמן לעיניים להתרגל למרחבים, בהם ההרים הירוקים מחבקים את העמקים הפוריים. 

האוזניים מתרגלות לתדר השקט; אין רעש טורדני, אין צפירות של מכוניות; אפשר לשמוע את עצמנו נושמים. 

בחרנו השנה לפקוד קודם את מלכות החרמון, בגלל חוב פתוח שלא הספקנו לפרוע בטיול בשנה שעברה. 
הסתכלנו אז בתסכול על ההר שהוא גם העיניים של המדינה והבטחנו שעוד נשוב אליו. החרמון דואג להראות נוכחות כבר מרחוק, השליט של ארץ הצפון. בחורפים הוא מקפיד להתגנדר בכתר של שלגים צחורים, בגלל גובהו נראה לפעמים שהוא מתמזג עם השמיים. בתחילת הסתיו עדיין ניכרים עליו סימני הקיץ היבש, מסלולי הסקי עמוסים בצמחי קוצים יבשים ודוקרניים, שההר בטח היה שמח לנער עצמו מהם. פילסנו את דרכנו בצעדים מדודים למעלה על ואדי שקד והגענו לנקודה בה רואים את השכן הקרוב והירוק תמיד, הוא הר דב.     

נוף לעבר הר דב מהחרמון

ירדנו בדרך המתעקלת מהחרמון ועצרנו לארוחת צהריים במסעדת "בית הסמבוסק" בכפר מסעדה. 

המקום מציע את מיטב המטבח הדרוזי; אין ספור סלטים בכל מיני צבעים, זיתים וחמוצים שנמסים בפה, לימונדה טבעית ומתוקה, סמבוסק גדול עם בשר כבש טחון, שיספיק לשני אנשים, וגולת הכותרת: שיפודי פרגית משובחים שהוכנו במידה הנכונה עם ירקות שנחרכו קלות וצ'יפס פריך בצד, כל זה על מצע של חסה טרייה. זו השנה השנייה שאנחנו מגיעים למסעדה זו, לא קורעים את הכיס ומטעינים את עצמנו עד למחרת.

הארוחה במסעדת "בית הסמבוסק" בכפר מסעדה

מי שמחפש נקודת תצפית נהדרת לכיוון עמק הבכא והיישוב הסורי ההרוס קוניטרה, יכול למצוא אותה בהר בנטל. מדובר בהר געש כבוי בצפון מזרח הגולן בגובה של 1,165 מטרים. בהר עצמו סיירנו במוצב הצה"לי הישן ודאגנו להצטלם ליד שושנת כיוונים למקומות אקזוטיים כמו בגדד, דמשק, עמאן ואף וושינגטון הרחוקה. לחובבי האומנות יחכו פסלי פלדה של הפסל יופ דה יונג  ובית קפה חביב שנקרא "קופי ענן", כנראה בגלל העננות שעוטפת לפעמים את התל הגבוה הזה. קולות ירי ופיצוצים מכיוון סוריה דאגו להזכיר שלא רחוק מאיתנו מתנהלת מלחמה. מסתבר שסמוך לביקורנו בהר בנטל נפל פגז קרוב לקיבוץ הסמוך, מרום גולן.     

נוף לעבר סוריה מהר בנטל

 את הביקור הקצר בגולן חתמנו באתר ההנצחה והתצפית "מצפה גולני" המוכר גם כ"תל פאחר". 

האתר נמצא כמעט בקצה הצפוני של "כביש הנפט". זהו כביש משובש המתאים יותר לרכב שטח, אך בו תקבלו את החוויה השלמה של רמת הגולן. לאורך הכביש נתקלנו בשועל ובצבאים, משמאל לנו נשקף כל עמק החולה. השדות הצהובים-חומים מסביב וההרים באופק לקחו אותנו לרגע לערבות של מדינה אחרת.  

תל פאחר היה עד תחילת יוני 1967 מוצב סורי מטיל אימה על היישובים הישראליים מתחתיו, נקודת הפגזה יעילה וקטלנית על העמק. חיילי חטיבת גולני בסיוע כוחות שיריון כבשו אותו לאחר קרב קשה ב-9 ביוני אותה שנה ומאז הוא מהווה אתר הנצחה ומצפה על עמק החולה. השמש שקעה ממול בהרי נפתלי והשמיים נצבעו בגוונים עדינים של ורוד וכתום. הגיע זמננו לנסוע לקיבוץ דפנה, נקודת העצירה שלנו לליל הטיול.     

נוף מתל פאחר לעבר עמק החולה

נמצאים באצבע הגליל ומחפשים לאן לצאת בערב? מומלץ להגיע לפאב "הפטרייה" בקיבוץ דן, ברי המזל ביניכם יזכו לכרטיס לא יקר יחסית להופעה בפאב, וגם אם לא, לפחות תשבו במקום מיוחד באווירה טובה.   
ביום השני השכמנו לארוחת בוקר פשוטה אך משביעה, והגענו לאתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים שנמצא סמוך למושב שאר ישוב. האתר נמצא במקום ההתרסקות של אחד ממסוקי היסעור, אחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה שהתרחש ב-4 בפברואר 1997. האתר למעשה מחולק לשניים: אנדרטת אבנים עם שמות שמרוכזות סמוך לנחל דן, ובהמשך, אנדרטה חדשה שעוצבה בצורת מסוק, וסביבה 73 אבנים גדולות, כמספר החללים. כדאי להגיע במקום גם בשעות החשיכה אז האתר מואר בצורה מיוחדת.         

אנדרטת אסון המסוקים

הגליל מלא באתרי מורשת לאומית, ואולי המפורסם שבהם הוא פסל אריה השואג, שנמצא בבית הקברות בין תל-חי לכפר גלעדי. הפסל הוא גם קבר אחים של שמונת חללי תל-חי, ובהם יוסף טרומפלדור, שנפלו על הגנת היישוב בי"א באדר תר"פ, ה-1 במרץ 1920. על שמם גם קרויה קריית שמונה והפסל מופיע בסמל העיר. ברחבת האתר ישנה תצפית יפה ורחבה על צפון עמק החולה בואכה הרי הגולן והחרמון.     

אנדרטת האריה השואג בתל-חי

הצפון התברך באתרי טבע ומים, ואחד מהם הוא מפל התנור הנמצא לא רחוק ממטולה. המפל הוא המשכו של נחל עיון, שתוחם את מטולה ממזרח. המסלול סביב המפל הוא קליל ויכול להתאים גם לאלה שאינם מטיבי לכת. הבצורת של השנים האחרונות נותנת את אותותיה והנחל מיובש משהו והמפל ברבע מכוחו.      

קשת במפל התנור

מהמפל המשכנו למטולה, היישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. סיפורה החל ב-1896 כאשר הוקמה על-ידי 59 משפחות בחסות כספית של חברת יק"א והברון רוטשילד. שנים רבות היא הייתה ישוב מבודד, אך מיקומה האסטרטגי העניק בהמשך למדינת ישראל את צפון אצבע הגליל. בתיה הישנים נמצאים ברחוב הראשונים, שם תוכלו לראות מבנים צנועים אדומי גגות שיחזירו אתכם לסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20.  

אחד המקומות המיוחדים ביישוב הוא רחוב הבלוע שנמצא סמוך לגדר הגבול עם לבנון, "הגדר הטובה".

תצפית מרח' הבלוע במטולה על דרום לבנון

בקצה הרחוב תוכלו להיות במרחק נגיעה מארץ הארזים ולראות את הכביש הלבנוני המקביל ליישוב ואת הכפרים מעבר לגבול. התנועה בכביש הייתה ערה ואף ראינו סיור של שני רכבי או"ם לבנים שעצרו לא רחוק מקו הראייה שלנו.  קחו בחשבון שהמסעדות במטולה לא זולות כלל, התפריטים אומנם איכותיים והמחיר בהתאם. לאחר בדיקה של מסעדה אחרת, יקרה מאוד יש לציין, אכלנו במסעדת "בית שלום" הצמודה למלון בוטיק בעל אותו שם. הזמנו המבורגר שהיה בסדר, אך הצ'יפס איכזב כי הוכן ככל הנראה משמן ממוחזר. שאר המנות היו יקרות מאוד אז ויתרנו עליהן מראש. קינחנו עם כוס קפה והמשכנו הלאה. 

הנקודה האחרונה במסע הייתה מנרה, קיבוץ הנמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי בגובה של 888 מטרים מעל קריית שמונה. לצוק תוכלו להגיע ברכבל או ברכב בכביש לכיוון היישובים מרגליות או יפתח. צוק מנרה הוא נקודת תצפית נפלאה על כל עמק החולה, האגמון המפורסם שנמצא בדרום העמק וההרים הנישאים ממול. יישובי העמק יוגשו לכם על כף היד ותוכלו לראות אותם ממעוף הציפור. כשתגיעו לקיבוץ ותסתכלו לכיוון מזרח, תוכלו לראות את הכפרים הלבנוניים Houla ו- Qalaat Debba. חדי העין יבחינו בדגלי לבנון על מגדלים שונים. במנרה התחלנו להיפרד מהצפון, החשיכה החלה לעטוף את ההרים וזה היה הסימן לחזור הביתה. ארץ הצפון תחכה לנו לביקור הבא, וכולי תקווה שיהיה בהקדם. 

עם החברים בצוק מנרה על רקע עמק החולה

קרדיט כל התמונות: דוד בקר