מה המילואימניק רוצה?

מה זה להיות מילואימניק מבחינתי? 

להתייצב באופן עצמאי לצו 8, לאחד המבצעים האחרונים בעזה, בלי לקבל את הודעת החייגן המפורסמת. למה? כי החברים שלי שם. ככה זה אצלנו. אם קוראים, אז כולם באים. אין מספיק ציוד אישי, ואפילו נעליים לכולם? אין מספיק תחמושת לטנקים? אין אימון לפני לחימה? נסתדר איכשהו, נאלתר, נמשיך את המסורת האדירה של להציל את המדינה – הצבא הרי לא יכול בלעדינו. 

להיות מילואימניק בשבילי זה לפספס תקופות שלמות של מבחנים, ולהשלים אותם במחיר של פגיעה בממוצע בציונים לתואר. הרי צריכים ללמוד בשטח, באוהל, בין התרגילים באימון, על חשבון שעות השינה היקרות, עם הפנס על הראש באמצע שמירה במדבר, כי רק אז באמת שקט. זה לוותר על הצעות עבודה כאלה ואחרות, כי הראיון נופל בדיוק על הימים של ההתייצבות. תמיד חסרים אנשים, ומי בדיוק יחליף אותי בצוות האורגני בטנק? ושהשאלה "כמה ימים בשנה אתה עושה מילואים" לא תעלה בראיון ולא תהווה מכשול לקבלה לעבודה.

בכל שנה דואגים לציין את יום ההוקרה לחיילי המילואים. אבל מה קורה עם המילואימניקים? 
הנה סיפור קטן להמחשת המצב: פעם היה יער גדול, בתוך שמורת טבע, עם עצים רבים, שעמדו זקופים וגאים ותפקידם היה להגן על תושביו. העצים האלה שרדו כל מזג אוויר, הדפו כל איום על היער ומילאו בנאמנות אין קץ את משימתם. כל עציץ קטן רצה להיות עץ כזה. היה לו למה לשאוף, כי הם היו האליטה של השמורה והתייחסו אליהם בהתאם. אלא שבשנים האחרונות מנהלי השמורה החליטו שיש יותר מדי עצי שמירה וטענו שהיער יסתדר גם עם פחות, הרי הזמנים והאיומים על השמורה משתנים. חלק גדול מהעצים נגזמו, ואלה שהושארו קיבלו פחות מים כי הם הרי חזקים ולא יישברו מהר.
זהו מצב המשרתים במילואים נכון לעכשיו.  

המילואימניק המתמיד משרת כחודש בשנה, ויש כאלה שאף יותר. לא זכור לי מתי לאחרונה שאל מישהו את הנושאים בנטל מה הם רוצים או מה חסר להם? התשובה היא יחס נאות. המילואימניק הממוצע מצפה שידאגו לו לכשירות מקצועית ומבצעית, שיאפשרו לו להשלים את הפערים בלימודים, שיעניקו לו קדימוּת בקבלה למקומות עבודה, ולכל הפחות שלא יפטרו אותו עקב היעדרותו כשהוא נקרא לשרת. 

לא הכל רע, אי־אפשר להתעלם ממה שכן נעשה לטובתנו: חוק המילואים מ־2008 והתוספות לו הם צעדים בכיוון הנכון, ואנחנו מברכים עליהם. רק חבל שלוקח המון זמן להשיג כל דבר קטן. הרי אלה דברים פשוטים: מדוע הם לא מובנים מאליו כמו ההתייצבות של המילואימניקים? ימי הוקרה, עם כל הכבוד, לא משנים את ההוויה. רוצים להוקיר אותנו? תנו לנו להתייצב למילואים בראש שקט, תראו שבאמת אכפת לכם מאיתנו. אנחנו כבר נעשה את העבודה, כמו תמיד.    

בעוד מילואים בצאלים