מאז ולתמיד - יום כיף בחברון

כשהגענו למחסום תרקומיא, ביציאה מארץ יהודה נשאלנו על ידי המאבטח מאין באנו. עניתי מבלי לחשוב פעמיים: "מחברון". - "מה עשיתם שם?" "טיילנו". המאבטח עיקם את מבטו כלא מבין. "מה זאת אומרת טיילתם? ככה, בלי אבטחה, באמצע היום?" "כן, כמו שאנחנו מטיילים בתל אביב ובכל מקום אחר בארץ" עניתי כאילו זה מובן מאליו. אבל זה לא. 

הישראלי הממוצע לא ייסע לבקר בה, כי מבחינתו היא נמצאת על כוכב אחר, גם אם המרחק אליה הוא כשעה נסיעה ממרכז הארץ. הפחד קיים ולפעמים הוא משתק, לכו ותנסו לשבור סטיגמה של שנים שהועברה לכל בית דרך מרקעי הטלוויזיה..

תעשו חיפוש בגוגל על חברון ותראו בעיקר את הדברים הבאים: מאורעות תרפ"ט הרצחניים, כיבוש ירדני בתש"ח, דגלים לבנים מהחלונות ב-1967, ליל הסדר במלון פארק עם הרב לוינגר ב-1968, עיר המתנחלים הקשוחים והאידאולוגיים, העימותים עם הערבים, אינתיפאדה ראשונה ואחר כך השנייה, עיר החמאס ביהודה ושומרון, החיילים המפטרלים בכל מקום, רחוב השוהדא הסגור, טבח ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ב-1994, רצח התינוקת שלהבת פס ב-2001 הפיגוע הקשה בציר המתפללים ב-2002, תפיסות הבתים והפינויים, אירוע אלאור אזריה ב-2016, פעילות "שוברים שתיקה", דוחות "שלום עכשיו", הפרובוקציות של ברוך מרזל ואיתמר בן גביר; מתח, שנאה, אלימות, טרור, דם רב שנשפך והדבר האחרון שאפשר לחשוב על חברון שהיא מקום נעים לטיול של צהריים. 

אלה שהתלוו אלי תמיד שאלו כשעלה רעיון הנסיעה: "תגיד, בטוח שם עכשיו?" הייתי עונה תמיד "בעיקר תשמע את הציפורים מצייצות, יהיה בסדר. נגיע ונחזור בשלום" וכך אכן היה.

בתור התחלה נקו את הראש, כבו את החדשות אבל עדיין תהיו דרוכים, כי חברון הולכת להפתיע אותכם, ובגדול.

 

הבתים ליד מערת המכפלה

הייתי בעיר המיוחדת הזו כבר 10 פעמים לפחות, וכל פעם היא מושכת אותי מחדש. יש בה משהו ייחודי שאילו ונשמר בקפסולה של זמן, שמתנועע בקצב שלו. השעון מתקתק בחברון כבר יותר מ-4000 שנים, היא שילוב של עתיק וחדש, עיר האבות והאמהות ובירתו הראשונה של דוד המלך יחד עם בתים חדשים, מסעדות ומרכז מבקרים. היהודים התגוררו פה לאורך מאות שנים וחברון הינה אחת מארבע ערי הקודש. החלטתם בכל זאת להגיע? התחילו ממערת המכפלה על מנת להיכנס למוד הרוחני של העיר. אם יתמזל מזלכם ואין אירוע (משמח) תוכלו אף להחנות למרגלות המדרגות ליד מרכז גוטניק. 

אז איפה המערה אתם שואלים? מיודענו הורדוס דאג לבנות מעליה מתחם מלבני ומפואר לפני 2000 שנים. אתם ניגשים לכתלים והם נראים לכם מוכרים? אז המלך הבנאי דאג לבנות את כותלי מערת המכפלה ובית המקדש באותו סגנון.

למרגלות מערת המכפלה

למזלנו מתחם המערה לא נחרב ואנחנו יכולים ממש לגעת בהיסטוריה מתקופת בית שני. הכניסה למתחם לא מובנת מאליה והותרה רק אחרי שחרור העיר ב-1967. במשך 700 שנים הותר ליהודים להתפלל רק על 7 מדרגות שנבנו לצד אחד הכתלים. מסורת קשה לשנות ועד היום המקום מהווה אתר תפילה והדלקת נרות. המדרגות נהרסו מזמן בהתרסה והכניסה למתחם כעת חופשית. בחלק היהודי תמצאו מעין בית כנסת מאולתר, מספר ציוני קבר והרבה נרות. החלק הזה הוא רק 18% מכלל המתחם. היתר, כלומר אולם יצחק הגדול, הוא למעשה מסגד כמעט בכל ימות השנה חוץ מימי ה"חריג" בחגי ישראל, אז הכל פתוח. אירוע נוסף ומיוחד הוא בשבת "חיי שרה" בסביבות חגי הסתיו. 

בשבת זו המערה וכל האזור מבסביב מתמלאים בעשרות אלפי מבקרים ומתפללים. מדובר במעין קמפינג עצום בגלל המחסור בחדרי אירוח. זהו ה"וודסטוק" השנתי של הציונות הדתית, אולי חוץ מיום ירושלים. חברון נצבעת בלבן ולובשת בגדי חג. חבל שזה רק פעם בשנה.

רעבים או צמאים? מטר ממערת המכפלה, במורד המדרגות ישנה מסעדה חביבה (הוקמה בשם הלא מפתיע "מסעדת המתנחלים"). במסעדה תוכלו למצוא אוכן בסיסי באיכות סבירה כמו פיצות, בורקסים סנדוויצ'ים, סלטים ומגוון שתייה חמה וקרה. המחירים הוגנים, השירות טוב ותוכלו להחליף חוויות עם חיילים או לוחמי מג"ב שמשרתים בעיר או סתם עם תייר עם מבטא אנגלוסקסי שלהבדיל מכם, הגיע ככל הנראה בקבוצה עם אוטובוס שלפעמים חוסם את החנייה. 

ליד המסעדה ישנה חנות מזכרות עם מוצרי יודאיקה, ספרי קודש עם חריטה של מערת המכפלה, חולצות, כובעים ובעצם כל מה שתייר ממוצע צריך. פעם עמדה שם נרגילה ענקית בגובה של כשני מטרים. הערבים הבינו גם את הפוטנציאל השיווקי והקימו חנויות מזכרות ממש ממול. אם בא לכם ממש כאפייה לא מקורית, צלחת עם מסגד אל-אקצא, תלבושות ערביות מסורתיות ועוד.

המכל הצבעוני

רחוב עמק חברון יוביל אותכם ליישוב היהודי הקטן והאינטימי שיזכיר לכם מיד רובע אחר - את זה שנמצא בעיר העתיקה בירושלים, בגלל סגנון הבניה הדומה. כל פעם שהסתובבתי שם זכיתי לקבלת פנים חמימה וחביבה של תושבים מקומיים שאף הזמינו אותי לביתם. ברובע ישנם שני בתי כנסת קסומים: אברהם אבינו העתיק שנבנה ב-1540, נהרס על ידי הערבים וקם מחדש מהעפר וההריסות. בית הכנסת השני, והקטן אף יותר של קהילת חב"ד. הם פתוחים תמיד ונמצאים במרכז היישוב. תמיד שעשע אותי לפגוש את "טנק המצוות" ביציאה מהיישוב, כנראה דרך לקרוץ לחיילים ולשוטרים. כשתמשיכו במעלה הרחוב, בדרך לבית הדסה, אל תפספסו תמונה ליד פריט אומנות מיוחד - מכל גדול עליו יש ציור של העיר והשם חברון מצויר באותיות ענקיות. מהצד השני מצוירת אישה מדליקה נרות שבת. ציורים מעין אלה תמצאו לאורך הרחוב.

בבית הכנסת אברהם אבינו

ראיתם בניין עם גג משולש ועיצוב של מגני דוד בחזיתו? זהו בית החולים הישן של היישוב המוכר גם כבית הדסה. הבית נבנה ב-1893 ונקרא בעבר "חסד לאברהם", כפי שרשום על תבליט ישן מעל הכניסה. היום הבית הינו גם מרכז מבקרים צבעוני, שם תוכלו לחוות תוך דקות את ההיסטוריה והמורשת של העיר; כל היכל מוקדש לתקופה אחרת של חברון - מתקופת האבות והורדוס, היישוב עד 1929, היכל תרפ"ט הצבוע בשחור ובצבעים כהים של חורבן ועד לחידוש של היישוב היהודי בחברון ב-1968. מה שמרתק במוזיאון הם המוצגים האותנטיים מכל מיני תקופות, ובמיוחד לוחות מצבה עתיקות מלפני מאות שנים שהיו בבית העלמין היהודי, שהוא גם השני בציר הזמן אחרי הר הזיתים. אם תרצו קפה לדרך, ליד בית הדסה ישנה פינת קפה ותה, טיפה במורד הרחוב. ממול לבית אפשר לשבת ולנוח בפינת ישיבה חצי מעגלית.   

בית הדסה

במוזיאון בית הדסה

התחנה האחרונה בטיול היא תל חברון, המוכרת גם כתל רומיידה. פה קמה חברון העתיקה לפני כ-4500 שנים והתפתחה עד ימי הורדוס בערך כעיר מבוצרת המוקפת חומות. מה שמיוחד עוד בתל רומיידה, הקרויה בפי המקומיים "שכונת אדמות ישי", הוא המבנה השכבתי של שני קומות הקרוונים, תמיד התפלאתי איך אפשר לגור כך, אבל זה מה שמיוחד בחלק הזה של העיר. ממול תראו את האתר הארכאולוגי שנחבא קצת מתחת לבניין גדול שמאכלס כמה עשרות משפחות. החפירות צנועות אך מרשימות ואפילו תראו רחוב בן אלפי שנים. בקרוב יוקם שם מרכז המבקרים שיכלול חפירות נוספות שטרם התגלו לציבור הרחב. 

הבניין הגבוה משמש לעוד דבר: תצפית פנורמית יפה על כל העיר חברון. תמיד תהיתם איך נראים החיים בחברון הערבית? תוכלו להיווכח בעיניכם בלי שום "עזרה" מכתבי השטחים. בתצפית תראו בקו ישיר את מערת המכפלה וחברון העתיקה. ההבדלים בין הבתים בולטים לעין. כשאני מגיע לתצפית אני נהנה תמיד מהשקט שבה (במידה ואין קבוצה אחרת במקביל). לסיכום, לחיילים שתמיד שואלים אותי מה אני עושה כאן, עניתי ואענה - אני סך הכל בביקור בית. 

הגן של תל רומיידה

בכניסה לתל רומיידה