מלחמת איראן הראשונה - שחמט בסוריה

האירועים שהתרחשו בין החודשים פברואר למאי 2018 ייזכרו ככל הנראה כאות הפתיחה של מלחמת איראן הראשונה. הכוונה היא לתחילת ההתנגשות הצבאית בין ישראל לרפובליקה האיסלאמית השיעית שלחופי המפרץ הפרסי. כלומר, לא עוד מערכה בינינו לפרוקסי (ארגון שלוח כמו חיזבאללה) המסונף לאיראן אלא נגדה ישירות. 
התחיל משחק שחמט קטלני. כידוע, הפרסים הם אלה שהמציאו אותו.

עד כה, המערכה נגד איראן הייתה מאחורי הקלעים ובתוך הצללים. החל מסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת מנהלת ישראל מאבק עיקש נגד תוכנית הגרעין האיראנית. האייתוללות, המנהיגים הדתיים, בראשות עלי חמינאי הצהירו לא פעם כי "יש למחוק את ישראל מהמפה" והוסיפו כי "ניתן להשמיד את ישראל בפצצה אחת". לכן, המשמעות של פיתוח יכולת גרעינית צבאית הינה איום קיומי.

בפן הגלוי, ישראל לחצה על המעצמות בראשות ארה"ב להטיל סנקציות על איראן. לצערנו, הסכם הגרעין שנחתם ביולי 2015 הסיר סנקציות אלה, ועקב פרישתם של האמריקנים מההסכם לאחרונה, נראה שהן מתחדשות. הסנקציות פגעו קשות בכלכלה האיראנית, הורידו את ערך הריאל (המטבע המקומי) לשפל חסר תקדים, פגעו במסחר ובתעשייה והובילו לאחוז אבטלה גבוה. המשק הגיע לסף התמוטטות. 

תופעות אלה הובילו ללחץ ציבורי על ההנהגה להוביל רפורמות ולגלות פתיחות כלפי המערב. אני מניח גם שהסנקציות היו הזרז העיקרי להיענות של איראן לחתום על ההסכם, ולפחות לעת עתה לא לפרוש ממנו. פירות הסכם הגרעין, קרי הפשרת הסנקציות, הכניסו לאיראן סכום של כ-100 מיליארד דולר וחיבור למערכת הכלכלית הגלובלית.

בפן הסמוי, כמובן לפי פרסומים זרים, הפעילה ישראל שיטות לוחמה שונות נגד הגרעין האיראני, בעיקר ע"י סוכני המוסד.

החל משנת 2005 החלו להגיע דיווחים על חיסולים של מדעני גרעין ובכירים במשמרות המהפכה והצבא, בין היתר בהתרסקות מטוסים. 
כמו כן, דווח על פיצוצים מסתוריים בבסיסים, אתרי פיתוח ואחסון טילים בליסטיים. מערכות מחשוב מתוחכמות הושבתו באמצעות וירוסים ו"סוסים טרויאנים". הנודעת בהם הייתה תולעת המחשב "סטקסנט". 

השימוש בתוכנות זדוניות אלה שם את תחום הסייבר בחזית. במילים אחרות, למה שהיה דרוש פעם צוות לוחמים, תספיק כיום לחיצה על מקלדת. איראן לא הצליחה עד כה למצוא קצה חוט ולהשבית באותה מידה תשתיות או מערכות שלנו. הנחת המוצא היא שאין כבר פינה נסתרת במזה"ת מעין ישראלית, בזכות יכולות המודיעין והטכנולוגיה. 

מלחמת האזרחים בסוריה הניעה את האיראנים למעורבות במדינה השסועה והמפורקת. זה לא נעשה כמובן מתוך דאגה הומניטרית כנה לעם הסורי האומלל אלא מסיבה אסטרטגית. איראן רואה את סוריה כחלק בלתי נפרד מה"סער השיעי", קרי קשת המתחילה באיראן גופא, ממשיכה בעיראק ובסוריה ומסתיימת בלבנון. 

בכל המדינות האלה יש רוב אוכלוסיה שיעי או לחלופין השפעה מרובה של ארגונים או מפלגות שיעיות. עד כה, הנציגה האסטרטגית של איראן מול "האויב הציוני" היה ארגון חיזבאללה. לארגון זה יש הרתעה אל מול הצד הישראלי בדמות כ-120 אלף טילים ורקטות המכסות את כל ישראל. בנוסף, חיזבאללה צבר ניסיון קרבי יקר במלחמה נגד המורדים הסורים וארגון דאע"ש. 

אי ההכרעה במלחמת לבנון השנייה והפעילות הצבאית הישראלית כנגד העברת נשק מתקדם מסוריה ללבנון, הביאו את האיראנים למסקנה כי יש להקים גורם חבלני נוסף גם מהצד הסורי של הגבול. לכך נרתמו  ביתר שאת משמרות המהפכה, כוח קודס שלהן וכמובן החיזבאללה.

ב-18 בינואר 2015 יוחסה לישראל תקיפה של כמה רכבים בסוריה, לא רחוק מהגבול עם רמה"ג. בתקיפה נהרגו כ-6 אנשי חיזבאללה, 4 אנשי משמרות המהפכה וכן ג'יהאד מוע'נייה - מפקד גזרת רמה"ג בחיזבאללה ובנו של ארכי-טרוריסט מפורסם אחר - עימאד מוע'נייה, שחוסל עפ"י פרסומים זרים ע"י המוסד וה-CIA בפברואר 2008. 

זה היה הסיכול הידוע הראשון של המאמץ האיראני בסוריה להתבסס בגבול ישראל. בלילה בין ה-1 ל-2 בדצמבר 2017 הותקף בסיס צבאי שהקימה איראן בקרבת דמשק. אף גורם לא לקח אחריות על התקיפה שעלתה גם הפעם בחייהם של חיילים איראנים. סיכולי העברת הנשק המשיכו ביתר שאת.

ב-2018 העימות בין ישראל לאיראן יצא לאור הזרקורים. מבצע המוסד להשגת מסמכי הגרעין בינואר של אותה שנה הביא לתגובה מהירה: ב-10 בפברואר שיגרה איראן מאזור העיר חומס, כטב"ם (כלי טייס בלתי מאויש) אשר, לפי פרסומים שונים, היה מצויד בחומרי נפץ בכוונה לפגוע במטרה צבאית בישראל. כלי הטייס יורט וישראל תקפה שורה של מטרות איראניות בסוריה, כולל קרון השיגור בשדה התעופה T-4. 

היה גם מחיר מהצד שלנו; הופל מטוס של חיל האוויר לראשונה מאז 1982. ב-9 באפריל בוצעה תקיפה נוספת על הבסיס האווירי הזה. בין ההרוגים היה גם מפקד מערך המל"טים (מטוסים ללא טייס) בסוריה, קצין בדרגת קולונל. איראן אמרה שלא תעבור על האירוע הזה בשתיקה ותתנקם בישראל. לא הספיק להסתיים חודש אפריל והופצצו מחסני טילים ושאר אמצעי לחימה, בהם גם כ-200 טיליי קרקע-קרקע איראניים.   

ישראל חשפה כי איראן מתכננת לתקוף אותה באמצעות טילים. נחשף גם שהתקיפה תהיה מוגבלת בגלל חוסר הרצון של האיראנים בהסלמה ופתיחת חזית נוספת נגד ישראל. "הקבלן" המבצע יהיה משמרות המהפכה או לחלופין כוח שיעי אשר מצויד בטילים איראניים. אחד השיגורים סוכל, אך ב-10 במאי סמוך לחצות שיגר כוח קודס של משמרות המהפכה יותר מ-32 טילים לעבר מטרות צבאיות ברמת הגולן. רוב הטילים נפלו בשטח סוריה, וארבעה מהם יורטו ע"י מערכות ההגנה האווירית של צה"ל. 

בתגובה, ערכו חיל האוויר וחיל התותחנים תקיפה נרחבת בשטח סוריה שכונתה "מבצע בית הקלפים".  

נראה כי צה"ל חיכה לשעת הכושר הזאת זמן רב וניצל אותה במלואה; כ-50 מטרות איראניות הופצצו בשטח סוריה. 

מדובר בבסיסים צבאיים, מחסני נשק,מערכי נ"מ, מרכזים לוגיסטיים ומוצבי מודיעין. זו הייתה התקיפה הגדולה ביותר בסוריה מאז 1974. צה"ל דיווח כי השמיד את מרבית התשתית הצבאית של איראן אצל השכנה מצפון מזרח.   

שר הביטחון, חברי הקבינט ומפקדי הצבא העלו מאוד את רף הפעילות הישראלי בתקופה האחרונה; מסיכול העברת נשק "שובר שוויון" מסוריה לחיזבאללה ועד למניעת כל התבססות איראנית בשטח סוריה. גורמים אלה הודיעו כי מוכנים אף להסתכן במלחמה טרם תצליח איראן להקים בסוריה "חיזבאללה 2" ובכך לאיים על ישראל מעוד חזית. נראה כי הלקחים מלבנון נלמדו. 

בכל אופן, מוקדם להספיד את הנוכחות האיראנית בסוריה. איראן תכין את עצמה למצב האסטרטגי החדש, תפיק לקחים ותמשיך להשקיע בתשתית צבאית בכל רחבי המזה"ת וכמובן שגם קרוב לגבולותינו. מה שהיה עד כה, הוא שיהיה. צה"ל ימשיך לפגוע במטרות בסוריה וכוחות איראניים יחפשו את ההזדמנות לפגוע בישראל ולתפוס אותה לא מוכנה. עד השנים האחרונות הגבול עם סוריה היה השקט ביותר. 
כעת הגחלים רושפות ולוחשות, והאש הגדולה תפרוץ מבינים כולם. השאלה רק מתי. 

 

תקיפה ישראלית בדמשק. צילום: רויטרס