אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. - שיר השירים (ג:ב)
הדייטינג משול בעיניי להליכה ארוכה ומפרכת במדבר. לא רואים את הסוף, ואם פה ושם נתקלים בנווה מדבר, אבל אז יכול להיות שהמים לא ראויים לשתייה ולכל היותר נהנים מקצת צל, ולא להרבה זמן כי צריכים להמשיך ללכת. הזמן שעובר מתיש, כמו השמש הקופחת מעל הראש.
אני יוצא לדייטים במשך שנים. נדמה לי שנפגשתי כבר עם עשרות בחורות שונות ומשונות, בכל מיני גילאים וגדלים. אני כבר לא זוכר את רובן, ואפילו לא איך הן נראות. אפילו הסיפורים של כל אחת מתחילים להישמע אותו דבר; "אז מה עושה בחיים?" - "עובדת, יוצאת עם חברים ואוהבת לטייל"; "מה אתה עושה?" - "נראה לי שאני די כמוך".
האמת, היו שאלות בשיחות שהזכירו לי ראיון עבודה במשרד כוח אדם: "במה אתה עוסק?"; "כמה אתה מרוויח?"; "מה ההוצאות שלך?". אז יגידו שזה עוזר לקבל רקע ולגבש דעה, אבל ההתמקדות בזה נראית לי טכנית ושטחית מידי. האם אדם אמיד ומבוסס טוב יותר ממי שלא? רווחה כלכלית בהחלט חשובה ומעניקה שקט נפשי, אך היא דינמית.
היום אפשר להיות עשירים כקורח ומחר להישאר בלי כלום, ולהפך.
כמה חברים אמרו לי להתייחס לדייטים בצורה קלילה יותר. יוצאים להכיר אדם חדש, הערב אמור להיות כיפי, ויהיה מה שיהיה - העיקר להעביר את הזמן. זה יכול להיות נחמד אם יש לכם מאגר של ערבים פנויים.
המטרה לכשעצמה ראויה - למצוא את החצי השני ולסגור איתו/איתה מעגל. אך לצערי נוכחתי לדעת שרבים שמצהירים כי מחפשים קשר רציני לא עומדים במילה שלהם, וזה נאמר מן השפה ולחוץ. ככל הנראה הם/הן לא רוצים לקבל דחייה עוד בטרם הדייט ומשתדלים "לשחק לפי כללי המשחק". כל מי שנכנס לרוטינה הזאת יודע שבדייטינג יש ספר חוקים לא כתוב, ולא ידוע מי קבע אותם. נדיר שמנסים לשבור את הכללים.
כלומר, הבחור צריך לשלם בדייט ראשון, איך מתלבשים, לאן הולכים, מתי יוצרים קשר אחרי הפגישה ואפילו הנוסח הכמעט זהה של ההודעה, במידה ולא מעוניינים במישהו/הי או כאשר מרגישים חוסר התאמה וחיבור: "היה נחמד, נהניתי איתך, אבל לא נתאים, אז שיהיה בהצלחה".
הדייטינג משול בעיניי להליכה ארוכה ומפרכת במדבר. לא רואים את הסוף, ואם פה ושם נתקלים בנווה מדבר, אבל אז יכול להיות שהמים לא ראויים לשתייה ולכל היותר נהנים מקצת צל, ולא להרבה זמן כי צריכים להמשיך ללכת. הזמן שעובר מתיש, כמו השמש הקופחת מעל הראש.
אני יוצא לדייטים במשך שנים. נדמה לי שנפגשתי כבר עם עשרות בחורות שונות ומשונות, בכל מיני גילאים וגדלים. אני כבר לא זוכר את רובן, ואפילו לא איך הן נראות. אפילו הסיפורים של כל אחת מתחילים להישמע אותו דבר; "אז מה עושה בחיים?" - "עובדת, יוצאת עם חברים ואוהבת לטייל"; "מה אתה עושה?" - "נראה לי שאני די כמוך".
האמת, היו שאלות בשיחות שהזכירו לי ראיון עבודה במשרד כוח אדם: "במה אתה עוסק?"; "כמה אתה מרוויח?"; "מה ההוצאות שלך?". אז יגידו שזה עוזר לקבל רקע ולגבש דעה, אבל ההתמקדות בזה נראית לי טכנית ושטחית מידי. האם אדם אמיד ומבוסס טוב יותר ממי שלא? רווחה כלכלית בהחלט חשובה ומעניקה שקט נפשי, אך היא דינמית.
היום אפשר להיות עשירים כקורח ומחר להישאר בלי כלום, ולהפך.
כמה חברים אמרו לי להתייחס לדייטים בצורה קלילה יותר. יוצאים להכיר אדם חדש, הערב אמור להיות כיפי, ויהיה מה שיהיה - העיקר להעביר את הזמן. זה יכול להיות נחמד אם יש לכם מאגר של ערבים פנויים.
כלומר, אם אתם עובדים בשעות היום. אך אלה שמועסקים במשרות ערב נאלצים להתמודד עם אתגר לא פשוט; לדחות פגישות עם חברים או קרובי משפחה וכל תכנית אחרת. עבורם, כל פגישה היא יותר מיוחדת.
כעובד במשרת ערב, אני יכול להעיד שהיו דייטים שלא יצאו אל הפועל כי בחורות מסוימות לא קיבלו בהבנה את אילוצי העבודה שלי. אני מניח שיש עוד לא מעטים כמוני, וכך מתפספסות היכרויות עם פוטנציאל. גמישות, הבנה וראש פתוח הם חלק מהעניין לדעתי.
כעובד במשרת ערב, אני יכול להעיד שהיו דייטים שלא יצאו אל הפועל כי בחורות מסוימות לא קיבלו בהבנה את אילוצי העבודה שלי. אני מניח שיש עוד לא מעטים כמוני, וכך מתפספסות היכרויות עם פוטנציאל. גמישות, הבנה וראש פתוח הם חלק מהעניין לדעתי.
המטרה לכשעצמה ראויה - למצוא את החצי השני ולסגור איתו/איתה מעגל. אך לצערי נוכחתי לדעת שרבים שמצהירים כי מחפשים קשר רציני לא עומדים במילה שלהם, וזה נאמר מן השפה ולחוץ. ככל הנראה הם/הן לא רוצים לקבל דחייה עוד בטרם הדייט ומשתדלים "לשחק לפי כללי המשחק". כל מי שנכנס לרוטינה הזאת יודע שבדייטינג יש ספר חוקים לא כתוב, ולא ידוע מי קבע אותם. נדיר שמנסים לשבור את הכללים.
כלומר, הבחור צריך לשלם בדייט ראשון, איך מתלבשים, לאן הולכים, מתי יוצרים קשר אחרי הפגישה ואפילו הנוסח הכמעט זהה של ההודעה, במידה ולא מעוניינים במישהו/הי או כאשר מרגישים חוסר התאמה וחיבור: "היה נחמד, נהניתי איתך, אבל לא נתאים, אז שיהיה בהצלחה".
הזמנים משתנים ואיתם התפיסות המסורתיות לגבי הנישואין והזוגיות בכלל. מחקרים שונים הראו שאנשים בישראל לא ממהרים למסד את היחסים שלהם ובהתאם לכך גיל הנישואין עולה. בנוסף, אחוז הגירושין עולה גם הוא בצורה משמעותית. זה נכון לכל המגזרים בחברה שלנו.
כבר לא נשארים יחד בכל מחיר ובמקום לשמור על התא המשפחתי ביום סגריר, מעדיפים לפרק אותו כפתרון הפשוט לכאורה. גם אנשים אלה מצטרפים במהרה למעגל הדייטינג, ולפעמים עם "מטען עודף" של ילדים מהקשר הקודם. לגרושים/ות קשה עוד יותר למצוא זוגיות כי הם עלולים להיתפס כ"מוצר יד שנייה", ונדרשים בגרות והכלה. אולי זו הכמיהה הפשוטה לחום ויחס שמוציאה אותנו, פעם אחר פעם, לנסות את מזלנו.
יסכימו איתי רבים שהדרך האידאלית להכיר את בן/בת הזוג היא ברקע משותף כלשהו; לימודים, צבא, מקום עבודה או אפילו טיול או פעילות כלשהי. המבוכה הראשונית איכשהו נחסכת ורואים את האדם כמו שהוא, בלי ה"מסננים" של רשתות חברתיות או אתרי היכרויות (עליהם כתבתי מאמר אחר). לא מעט זוגות הכירו כך וזו בהחלט "אבן פינה" לכל מערכת יחסים. אך אליה וקוץ בה. לעתים הקשרים הללו לא צולחים ואז נוצרת חוסר נעימות כי צריכים להיתקל בבן/בת הזוג לשעבר לעיתים קרובות.
למרות הסיכון הזה, זו לפחות דרך ההיכרות המועדפת עלי. בכל אופן, עיקרון אחד מנחה אותי - זוגיות לא בכל מחיר. בסוף, לא חשוב איפה ובאילו נסיבות מוצאים את בן/בת הזוג, חשוב במי מדובר. כפי שכתוב בספר הנפלא "הנסיך הקטן": "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר".
כבר לא נשארים יחד בכל מחיר ובמקום לשמור על התא המשפחתי ביום סגריר, מעדיפים לפרק אותו כפתרון הפשוט לכאורה. גם אנשים אלה מצטרפים במהרה למעגל הדייטינג, ולפעמים עם "מטען עודף" של ילדים מהקשר הקודם. לגרושים/ות קשה עוד יותר למצוא זוגיות כי הם עלולים להיתפס כ"מוצר יד שנייה", ונדרשים בגרות והכלה. אולי זו הכמיהה הפשוטה לחום ויחס שמוציאה אותנו, פעם אחר פעם, לנסות את מזלנו.
יסכימו איתי רבים שהדרך האידאלית להכיר את בן/בת הזוג היא ברקע משותף כלשהו; לימודים, צבא, מקום עבודה או אפילו טיול או פעילות כלשהי. המבוכה הראשונית איכשהו נחסכת ורואים את האדם כמו שהוא, בלי ה"מסננים" של רשתות חברתיות או אתרי היכרויות (עליהם כתבתי מאמר אחר). לא מעט זוגות הכירו כך וזו בהחלט "אבן פינה" לכל מערכת יחסים. אך אליה וקוץ בה. לעתים הקשרים הללו לא צולחים ואז נוצרת חוסר נעימות כי צריכים להיתקל בבן/בת הזוג לשעבר לעיתים קרובות.
למרות הסיכון הזה, זו לפחות דרך ההיכרות המועדפת עלי. בכל אופן, עיקרון אחד מנחה אותי - זוגיות לא בכל מחיר. בסוף, לא חשוב איפה ובאילו נסיבות מוצאים את בן/בת הזוג, חשוב במי מדובר. כפי שכתוב בספר הנפלא "הנסיך הקטן": "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה