"כסף לא מושג בניסיון לעשות כסף, הוא מושג כשעושים דברים בצורה טובה".
- ג'ון וונאמייקר
אם יש משהו שטורד את מנוחתו של האדם הממוצע יום ביומו הוא המצב שלו בחשבון הבנק, כלומר מצבו הכלכלי. אנחנו מודדים את עצמנו ונמדדים על ידי אחרים על פי המצב הכלכלי שלנו. מי שאמיד יחסית ומסודר - הצליח בחיים. מי שלא - אלת המזל לא עזרה לו או שהוא קיבל החלטות לא נכונות. מה גם שיש את אלה שיאשימו את סביבתם במצבם; ההורים לא עזרו, התואר האקדמי לא היה פרקטי, הבנקאי מתאכזר סתם, ההוא מהשוק האפור לוקח ריבית דרקונית על ההלוואה, חברת האשראי לא נתנה מספיק מסגרת והכרטיס "נעול" עד מועד החיוב. כשאני חושב על זה, למי מאיתנו זה לא קרה?
אומרים שלברוך כלכלי קל להיכנס, אבל קשה מאוד לצאת ממנו. גם לי היו שנים קשות, במיוחד בתקופה של הלימודים באוניברסיטה שבהן חייתי מהיד לפה, בקושי גמרתי את החודש. קשה להתקיים ממשרת סטודנט, להחזיר הלוואות (תמיד לקחתי דרך הבנק), ועוד לחיות איכשהו. הבנק כלא אותי בשלשלאות, או כך לפחות הרגשתי.
מעט הפיקדונות שלי היו משועבדים על ידו, המסגרת בכרטיס האשראי הייתה עלובה והספיקה למעט, וכאשר נכנסה המשכורת המצומקת, היא התאדתה תוך זמן קצר והשורות בעו"ש התמלאו בצבעים אדומים. כל זאת, עד השנתיים האחרונות. הצלחתי סוף כל סוף להגיע ליציבות. סיום הלימודים היה יותר משחרור מהעול האקדמי, זה היה יציאה מעבדות ושעבוד לסוג של חירות כלכלית.
מעט הפיקדונות שלי היו משועבדים על ידו, המסגרת בכרטיס האשראי הייתה עלובה והספיקה למעט, וכאשר נכנסה המשכורת המצומקת, היא התאדתה תוך זמן קצר והשורות בעו"ש התמלאו בצבעים אדומים. כל זאת, עד השנתיים האחרונות. הצלחתי סוף כל סוף להגיע ליציבות. סיום הלימודים היה יותר משחרור מהעול האקדמי, זה היה יציאה מעבדות ושעבוד לסוג של חירות כלכלית.
החיים לימדו אותי לא להיות פזרן, וגם אם יש לי מספיק, עלי לנהוג בשיקול דעת ולשמור את האגורה הלבנה ליום השחור. תקראו לזה "לשמור את הכסף מתחת לבלטות", תכנו אותי מצידי גם "דן חסכן", על שם קופת החיסכון המיתולוגית. אבל מה שחשוב הוא מבחן התוצאה; למעט קניית דירה, הגעתי למצב שאני יכול להרשות לעצמי הכל.
תיאורטית, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, אני יכול להיות על טיסה ליעד אקזוטי בחו"ל, לנהוג במכונית חדשה וללכת עם שעון, בגדים ונעליים שעולים מאות ואלפי שקלים. הפיתוי להוצאות כאלה ואחרות תמיד קיים, חיים הרי פעם אחת, עובדים קשה וצריכים להינות מהרגע. עם כל הכבוד לאקדמיה, את ההשכלה הטובה ביותר קיבלתי ב"אוניברסיטה של החיים". ליקטתי עבורכם כמה טיפים שיכולים להיות שימושיים לכל אחד; החל מרווק כמוני ועד לאנשים עם משפחות וילדים. אם זה יעזור במשהו, דיינו.
- ריבוי כרטיסי אשראי: כל חנות ורשת מנפיקה היום כרטיס אשראי משלה על מנת שאתם, כחברי מועדון, תתנו לה עדיפות ותרכזו את הרכישות שלכם באותו מקום. המצב בפועל - הארנקים של חלקינו מפוצצים בכרטיסי אשראי שאנחנו לא צריכים ואשר יוצרים אצלנו אשליה של שפע. כרטיס אשראי חוץ בנקאי, כידוע, מעניק מסגרת אשראי נוספת שיכולה להגיע עד כמה עשרות אלפי שקלים.
אנשים מגהצים עוד ועוד כרטיסים ושוכחים שבמועד החיוב הכל יורד מאותו מקום - חשבון העו"ש שלכם. בנוסף, חברות האשראי מציעות הלוואות על חשבון המסגרות שלכם, מה שמגביל אותן עוד יותר. בשורה התחתונה - אתם צוברים עוד ועוד חובות, ואם אתם דוחים אותם מחודש לחודש, החובות יכולים להגיע למאות אלפי שקלים.
מה עושים?
הצעתי היא להסתפק לכל היותר בשני כרטיסי אשראי; זה המונפק על ידי הבנק שלכם וכרטיס נוסף חוץ בנקאי. אני מחזיק בכרטיס חוץ בנקאי בתנאים נוחים מאוד. הוא מעניק לי הטבות שונות ומסגרת אשראי נדיבה. אם אתם רוכשים ברשת מסוימת, כדאי להוציא את הכרטיס שהיא מציעה ולקבל עוד הנחות. אך אליה וקוץ בה; לרוב, הפטור מדמי הכרטיס הוא לכל היותר ל-3 שנים. ברשתות "דוחפים" לכם כרטיסים מבלי לציין את ה"אותיות הקטנות", חשוב לדעת על תנאי הכרטיס לפני.
- קניות לא מבוקרות ו/או מתוכננות מראש: אתם הולכים לסופר, לוקחים עגלה ומתחילים למלא אותה בכל מיני מוצרים. חלקם לא באמת נחוצים לכם, ואת האחרים אפשר לקנות בפעם הבאה. הרשתות דואגות לשים בקדמת המדפים מוצרים שהן רוצות שתקנו ונותנות עדיפות לספקים מסוימים על פני אחרים.
כשאני הולך לסופר אני תמיד מכין רשימה מראש של הדברים שחסרים/ נגמרו במלאי שלי ושצריך לקנות. הכנת רשימת קניות קריטית במיוחד במידה ויש לכם משפחות עם ילדים וכל יציאה לחנות יכולה לעלות כמה מאות שקלים, אם לא למעלה מכך. תשאירו לכם מוצר או שניים שאתם קונים מחוץ לרשימה, תמיד הרי נזכרים במשהו. נוכחתי לדעת שמוצרים שמשווקים בלוגו של הרשת עצמה לא פחות טובים מהמותגים.
- החזקת רכב?: אחד מחבריי אמר לי שהאוטו הוא עבורו "הבית השני", ויש בזה הרבה מן ההיגיון. לא לחינם קוראים לזה "רכב צמוד". ברגע שעולים על ההגנה ונהיים ניידים, קשה מאוד להיפרד מהמותרות הזאת. המדינה כאילו אומרת לכם: "בואו לקנות רכב". חדשות לבקרים אני שומע על עוד כביש שנסלל ומחלף שהוקם ותחנות הדלק פזורות כל כמה קילומטרים. אם תחתכו בחצי את עלויות הרכב והדלק, תקבלו את המיסים שאתם, ומאות אלפים אחרים, משלמים בלי לשים לב למדינה.
המיסים והמכסים נמצאים בתוך העלויות ו"חותכים" לבעלי הרכב מאות שקלים בחודש. בשלב זה, אני יכול להסתדר מצוין בלי רכב. עד העבודה יש לי אוטובוס כמעט ישיר מתחת לבית. מסקנה: לא כל אחד חייב רכב. אם ממש צריכים, אפשר תמיד לשכור אותו לכמה ימים. תל אביבים למשל, שהתייאשו מחיפוש החנייה הארוך, מצאו מזמן אלטרנטיבה נוחה בתור אופניים.
- הפקדה לתכנית חיסכון: פעם, ההורים היו זורקים לנו כמה שקלים בתוך קופת חיסכון מחרסינה והיינו מחכים כמה ימים או שבועות על מנת לממש את הסכום, למי שהייתה הסבלנות לכך. קיבלתי שיעור מילדות - כל חודש אני דואג להפקיד סכום מסוים לפק"מ בבנק והצלחתי לצבור בזכות כך כבר סכום מכובד שייתן לי את האופציה להוצאות גדולות יותר כשאצטרך. עד אז, שומר את הכסף "מתחת לבלטות".
האמיצים יותר מפקידים חלק מכספם במניות בבורסה למרות הסיכון הכרוך בכך. אני בוחר כרגע שלא כי מדובר בהימור גדול מידי מבחינתי. יש כאלה שיגידו שמסלול מניה סולידי (כלומר עם סיכון נמוך יותר להפסד כסף), דווקא כן משתלם בגלל התשואה הגבוהה יותר מהריבית שנותנים הבנקים, לפעמים יותר מ-5% רווח אפשרי.
- הגדרת התקציב החודשי לפי המשכורת: מנהג ישראלי ידוע הוא לחיות באוברדרפט ולמשוך כך מחודש לחודש. איך זה קורה? כאשר ההוצאות גדולות מההכנסות החודשיות. כך נוצרת רוטינה לפיה חורגים ממסגרת האשראי בעו"ש, מקבלים טלפון מודאג מפקיד הבנק שאף יכול לזמן לפגישה לא נעימה בסניף, מבטיחים לו שיהיה בסדר וחוזר חלילה, במידה ואין סנקציות מצד הבנק.
הגדרתי לעצמי כל חודש לא לבזבז יותר מחצי מהמשכורת. החצי השני הולך לתשלום שכר דירה ושאר החשבונות. במצב כזה, תמיד נשאר לי עודף בחשבון מה שנותן לי עוד מרחב תמרון ואופציה למשוך כמה מזומן שדרוש לי.
- חופשות ופינוקים קטנים: אתם עובדים קשה ומגיע לכם בהחלט ליהנות מזעת אפכם. אני מאמין שאנחנו לא חיים כדי לעבוד אלא עובדים כדי לחיות. פעם בשנה בממוצע אני טס לחופשה בחו"ל, לפחות לשבוע-שבועיים. פעם-פעמיים בשנה עושה גם טיול גדול בארץ, עם לינה. בין לבין, אני יוצא לברים ומסעדות, הולך להופעות וקונה לעצמי צ'ופרים קטנים כמו דיסקים וספרים. למי יש בן/בת זוג יודע/ת. כל מחווה קטנה כגדולה מוסיפה המון לקשר הזוגי. הערך הוא מעל לכל סכום.
תיאורטית, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, אני יכול להיות על טיסה ליעד אקזוטי בחו"ל, לנהוג במכונית חדשה וללכת עם שעון, בגדים ונעליים שעולים מאות ואלפי שקלים. הפיתוי להוצאות כאלה ואחרות תמיד קיים, חיים הרי פעם אחת, עובדים קשה וצריכים להינות מהרגע. עם כל הכבוד לאקדמיה, את ההשכלה הטובה ביותר קיבלתי ב"אוניברסיטה של החיים". ליקטתי עבורכם כמה טיפים שיכולים להיות שימושיים לכל אחד; החל מרווק כמוני ועד לאנשים עם משפחות וילדים. אם זה יעזור במשהו, דיינו.
- ריבוי כרטיסי אשראי: כל חנות ורשת מנפיקה היום כרטיס אשראי משלה על מנת שאתם, כחברי מועדון, תתנו לה עדיפות ותרכזו את הרכישות שלכם באותו מקום. המצב בפועל - הארנקים של חלקינו מפוצצים בכרטיסי אשראי שאנחנו לא צריכים ואשר יוצרים אצלנו אשליה של שפע. כרטיס אשראי חוץ בנקאי, כידוע, מעניק מסגרת אשראי נוספת שיכולה להגיע עד כמה עשרות אלפי שקלים.
אנשים מגהצים עוד ועוד כרטיסים ושוכחים שבמועד החיוב הכל יורד מאותו מקום - חשבון העו"ש שלכם. בנוסף, חברות האשראי מציעות הלוואות על חשבון המסגרות שלכם, מה שמגביל אותן עוד יותר. בשורה התחתונה - אתם צוברים עוד ועוד חובות, ואם אתם דוחים אותם מחודש לחודש, החובות יכולים להגיע למאות אלפי שקלים.
מה עושים?
הצעתי היא להסתפק לכל היותר בשני כרטיסי אשראי; זה המונפק על ידי הבנק שלכם וכרטיס נוסף חוץ בנקאי. אני מחזיק בכרטיס חוץ בנקאי בתנאים נוחים מאוד. הוא מעניק לי הטבות שונות ומסגרת אשראי נדיבה. אם אתם רוכשים ברשת מסוימת, כדאי להוציא את הכרטיס שהיא מציעה ולקבל עוד הנחות. אך אליה וקוץ בה; לרוב, הפטור מדמי הכרטיס הוא לכל היותר ל-3 שנים. ברשתות "דוחפים" לכם כרטיסים מבלי לציין את ה"אותיות הקטנות", חשוב לדעת על תנאי הכרטיס לפני.
- קניות לא מבוקרות ו/או מתוכננות מראש: אתם הולכים לסופר, לוקחים עגלה ומתחילים למלא אותה בכל מיני מוצרים. חלקם לא באמת נחוצים לכם, ואת האחרים אפשר לקנות בפעם הבאה. הרשתות דואגות לשים בקדמת המדפים מוצרים שהן רוצות שתקנו ונותנות עדיפות לספקים מסוימים על פני אחרים.
כשאני הולך לסופר אני תמיד מכין רשימה מראש של הדברים שחסרים/ נגמרו במלאי שלי ושצריך לקנות. הכנת רשימת קניות קריטית במיוחד במידה ויש לכם משפחות עם ילדים וכל יציאה לחנות יכולה לעלות כמה מאות שקלים, אם לא למעלה מכך. תשאירו לכם מוצר או שניים שאתם קונים מחוץ לרשימה, תמיד הרי נזכרים במשהו. נוכחתי לדעת שמוצרים שמשווקים בלוגו של הרשת עצמה לא פחות טובים מהמותגים.
- החזקת רכב?: אחד מחבריי אמר לי שהאוטו הוא עבורו "הבית השני", ויש בזה הרבה מן ההיגיון. לא לחינם קוראים לזה "רכב צמוד". ברגע שעולים על ההגנה ונהיים ניידים, קשה מאוד להיפרד מהמותרות הזאת. המדינה כאילו אומרת לכם: "בואו לקנות רכב". חדשות לבקרים אני שומע על עוד כביש שנסלל ומחלף שהוקם ותחנות הדלק פזורות כל כמה קילומטרים. אם תחתכו בחצי את עלויות הרכב והדלק, תקבלו את המיסים שאתם, ומאות אלפים אחרים, משלמים בלי לשים לב למדינה.
המיסים והמכסים נמצאים בתוך העלויות ו"חותכים" לבעלי הרכב מאות שקלים בחודש. בשלב זה, אני יכול להסתדר מצוין בלי רכב. עד העבודה יש לי אוטובוס כמעט ישיר מתחת לבית. מסקנה: לא כל אחד חייב רכב. אם ממש צריכים, אפשר תמיד לשכור אותו לכמה ימים. תל אביבים למשל, שהתייאשו מחיפוש החנייה הארוך, מצאו מזמן אלטרנטיבה נוחה בתור אופניים.
- הפקדה לתכנית חיסכון: פעם, ההורים היו זורקים לנו כמה שקלים בתוך קופת חיסכון מחרסינה והיינו מחכים כמה ימים או שבועות על מנת לממש את הסכום, למי שהייתה הסבלנות לכך. קיבלתי שיעור מילדות - כל חודש אני דואג להפקיד סכום מסוים לפק"מ בבנק והצלחתי לצבור בזכות כך כבר סכום מכובד שייתן לי את האופציה להוצאות גדולות יותר כשאצטרך. עד אז, שומר את הכסף "מתחת לבלטות".
האמיצים יותר מפקידים חלק מכספם במניות בבורסה למרות הסיכון הכרוך בכך. אני בוחר כרגע שלא כי מדובר בהימור גדול מידי מבחינתי. יש כאלה שיגידו שמסלול מניה סולידי (כלומר עם סיכון נמוך יותר להפסד כסף), דווקא כן משתלם בגלל התשואה הגבוהה יותר מהריבית שנותנים הבנקים, לפעמים יותר מ-5% רווח אפשרי.
- הגדרת התקציב החודשי לפי המשכורת: מנהג ישראלי ידוע הוא לחיות באוברדרפט ולמשוך כך מחודש לחודש. איך זה קורה? כאשר ההוצאות גדולות מההכנסות החודשיות. כך נוצרת רוטינה לפיה חורגים ממסגרת האשראי בעו"ש, מקבלים טלפון מודאג מפקיד הבנק שאף יכול לזמן לפגישה לא נעימה בסניף, מבטיחים לו שיהיה בסדר וחוזר חלילה, במידה ואין סנקציות מצד הבנק.
הגדרתי לעצמי כל חודש לא לבזבז יותר מחצי מהמשכורת. החצי השני הולך לתשלום שכר דירה ושאר החשבונות. במצב כזה, תמיד נשאר לי עודף בחשבון מה שנותן לי עוד מרחב תמרון ואופציה למשוך כמה מזומן שדרוש לי.
- חופשות ופינוקים קטנים: אתם עובדים קשה ומגיע לכם בהחלט ליהנות מזעת אפכם. אני מאמין שאנחנו לא חיים כדי לעבוד אלא עובדים כדי לחיות. פעם בשנה בממוצע אני טס לחופשה בחו"ל, לפחות לשבוע-שבועיים. פעם-פעמיים בשנה עושה גם טיול גדול בארץ, עם לינה. בין לבין, אני יוצא לברים ומסעדות, הולך להופעות וקונה לעצמי צ'ופרים קטנים כמו דיסקים וספרים. למי יש בן/בת זוג יודע/ת. כל מחווה קטנה כגדולה מוסיפה המון לקשר הזוגי. הערך הוא מעל לכל סכום.
 |
| קרדיט תמונה: פלאש 90 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה