"סקס לא משתווה לזכייה בגביע העולמי. זה לא שסקס זה לא דבר טוב, אבל בגביע העולמי אתה יכול לזכות רק כל ארבע שנים, ובסקס זה אחרת". - רונאלדו הברזילאי
מונדיאל 2018 שהתקיים ברוסיה ייזכר בזכות מה שלא היו צפוי בו. הנבחרות עם שלושת השחקנים הטובים בעולם; רונאלדו, מסי וניימאר לא הגיעו אפילו לחצי הגמר. השניים האחרונים לא הבקיעו יותר משלושה שערים לאורך הטורניר, ורונאלדו הסתפק בארבעה ואף אחד מהם לא בשלב הנוק-אאוט, כלומר משמינית הגמר והאלה. הנבחרות שמצליחות לעבור משלב לשלב אינן קבוצות שתלויות באיש אחד.
כנראה שהסתיים העידן בו כוכב אחד לוקח על גבו נבחרת שלמה. בשנים האחרונות רבו ההשוואות בין מסי מארדונה ופלה. טענו שהכוכב של ברצלונה יותר גדול משתי אגדות הכדורגל. אך לא משנה כמה רשתות בספרד יקרע מס' 10 של בארסה הוא לעולם לא ישתווה לפלה הגדול שלקח 3 גביעי עולם, ולנמסיס שלו מראדונה שהוביל, כמעט לבדו, את נבחרת ארגנטינה לזכייה ב-1986 ולגמר ב-1990.
אני בספק אם יהיו שחקנים כמותם.
ספרד הייתה המועמדת שלי לזכייה. השילוב בין המאמן ז'ולן לופאטגי לבין שחקניו, שחלקים הגיעו איתו מהנבחרת הצעירה, נראה מבטיח. אך יומיים בלבד לפני תחילת הטורניר המאמן פוטר אחרי שחתם בריאל מדריד. אין ספק שהאירוע הזה פגע בנבחרת הספרדית שאיבדה את רב-החובל שלה. פרננדו היירו, המנהל המקצועי שירד אל הקווים לא הצליח למלא את החסר. ספרד המשיכה לשחק לפי שיטת הטיקי-טקה הידועה והגיעה לשיא של 3120 מסירות, אך השערים לא הגיעו ברגעים הקריטיים והיא הודחה בשמינית הגמר, אחרי הפסד אכזרי בדו-קרב פנדלים מול רוסיה.
ספרד נמצאת עכשיו בשלב חילופי הדורות - דור הזהב שזכה במונדיאל 2010, ובשתי אליפויות אירופה רצופות ב-2008 ו-2012, לקראת פרישה. אנדרס אינייסטה המוכשר, שבזכותו זכתה הנבחרת בתואר הנכסף, כבר בחוץ. לא ברור אם חבריו ג'רארד פיקה ודוד סילבה ימשיכו ללבוש את החולצה האדומה. המאמן החדש שימונה והקפטן הנאמן סרחיו ראמוס יצטרכו להמציא מחדש את נוסחת ההצלחה.
נבחרת נוספת שסומנה בידי רבים כאלופה והפתיעה לרעה הייתה גרמניה. היא סיימה את שלב הבתים עם שני הפסדים ובקושי נצחה את שבדיה. הגרמנים הגיעו זחוחים ושבעים לטורניר. לכאורה, לא הייתה שום סיבה שגרמניה לא תסיים במקום הראשון בבית ותמשיך הלאה במעלה השלבים, אך משהו התקלקל במכונה המשומנת. הנבחרת שקרעה 7-1 את ברזיל במונדיאל הקודם, הבקיעה רק שניים בשלושה משחקים בנוכחי.
אם מסתכלים על החוד הגרמני מקבלים ארבעה שחקנים שלא בדיוק נמצאים במיטבם; מרקו רויס היה פצוע בחלקים גדולים של העונה והיה ספק לגבי עצם זימונו, תומס מולר ומריו גומז הוותיקים איבדו מהחדות שלהם וטימו ורנר הצעיר לא בשל עדיין להוביל את ההתקפה. ביקורת רבה הופנתה בגרמניה לכיוונו של הקשר מסוט אוזיל שגם הוא לא סיפק את הסחורה והתעסק יותר בזוטות מאשר בכדורגל.
זימון תמוהה נוסף היה של השוער מנואל נוייר. הוא אמנם קפטן הנבחרת אבל לא שיחק מאז חודש ספטמבר בגלל פציעה.
ובכל זאת איך אפשר בלי ההפתעות הנעימות. אתחיל מנבחרת רוסיה. היא התחילה את הטורניר כמעט בלי ציפיות ועם סגל שחלקו הגדול מעל לגיל 30, כולל הבלם הוותיק מאוד סרגיי איגנשביץ' בן ה-39 שהוחזר מפרישה. מבחינת הרוסים, עלייה לשמינית הגמר יכלה בהחלט להיחשב להישג והם לא רצו לשאת את הבושה של ההדחה כבר בשלב הבתים. שני גורמים מרכזיים עמדו לטובת נבחרת רוסיה: יתרון הביתיות והדחיפה העצומה של הקהל במגרשים ומחוץ להם, והיכולת הניהול של המאמן סטניסלב צ'רצ'סוב שהוציא את המיטב מבחוריו.
במהלך הטורניר עלו גם טענות על שימוש של השחקנים בגז אמוניה או בחומרים ממריצים אחרים, בשלב זה מדובר בלא יותר מספקולציות. הקשר דניס צ'רישב, שחקן מחליף בוויאריאל הספרדית נתן מונדיאל מצוין עם ארבעה שערים. ההדחה של ספרד והעפלה לרבע הגמר, יחד עם האירוח מעורר ההשתאות הוסיפו הרבה גאווה לאומית לרוסיה. כמדינה עצמאית, היא הגיעה להישג השיא שלה ובהחלט תיספר בטורנירים הבאים.
אנגליה היא נבחרת נוספת שהתעלתה על עצמה. במשך שנים מגחכים חובבי הכדורגל על הלוזריות של נבחרת שלושת האריות, ועל ההדחות הכמעט קבועות בדו-קרב פנדלים. המאמן גארת' סאות'גייט, שבעצמו החטיא פנדל ביורו 96', רצה להוריד את הקוף הזה מהגב. האיש והאפודה, שעד כה לא התבלט כמאמן מצליח, הטמיע בשחקניו ווינריות ואימן אותם לצלוח בהצלחה את הפנדלים. באחת ממסיבות העיתונאים הוא אמר שעבד על כך עם שחקניו חודשים רבים לפני הטורניר.
ההכנה הוכיחה את עצמה בשמינית הגמר מול קולומביה. בממלכה התחילו להאמין ש"הכדורגל חוזר הביתה" והרחובות המנומנמים, בדרך כלל, של הערים הבריטיות התמלאו בהמוני אוהדים ובדגלי אנגליה. אחרי הניצחון על שבדיה ברבע הגמר האנגלים נשמו אוויר פסגות ורשמו הישג שלא נראה כמוהו 28 שנים - חצי גמר המונדיאל. לסאות'גייט יש מניות בעוד עניין: הוא הרכיב נבחרת צעירה ורעבה שתרוץ יחד הרבה שנים. הקפטן בן ה-24 הארי קיין סיים כמלך השערים עם שישה גולים.
בלגיה הוכיחה בטורניר שהיא שייכת לצמרת הגבוהה. זו כנראה הנבחרת המוכשרת מזה 30 שנה ורוב שחקניה עושים חיל בליגות האנגלית, הצרפתית והספרדית. הבלגים הציגו משחק שובה עין המבוסס על יכולת טכנית גבוהה ויציאה למתפרצות מהירות, הודות למאמן רוברטו מרטינס. לכן, לא פלא שהחלוץ הצעיר והמוכשר רומלו לוקאקו סיים עם ארבעה שערים. העוגן של הקבוצה הוא הקשר אדן הזאר שלדעת רבים היה ממצטייני הטורניר. הוא סיפק מסירות אומן לחלוצים ופיצח את מרכז המגרש וההגנות של היריבות.
קווין דה בריינה השלים אותו, תרם מהניצוצות שלו והעניק לבלגיה את הניצחון היוקרתי על ברזיל ברבע הגמר. אך המשחק שהעיד אולי יותר מכל על האופי הווינרי של הבלגים היה הניצחון על יפן בשמינית הגמר. בלגיה מחקה יתרון יפני של שני שערים וניצחה בתוספת הזמן. בחצי הגמר נגד צרפת הייתה נסיגה ביכולת וה"סילונים" נוטרלו. אך הזכייה במקום השלישי אחרי ניצחון על אנגליה עשתה צדק עם הבלגים שסיימו מונדיאל מוצלח.
קרואטיה הייתה מבחינתי "הסוס השחור", כלומר הנבחרת שאיש לא ציפה שתגיע רחוק ובכל זאת זה קרה. איך בדיוק? בזכות התלכיד המיוחד של השחקנים שנוצר בין היתר בהובלתו של הפליימייקר והקפטן לוקה מודריץ', שגם נבחר למצטיין המונדיאל. שנים רבות דיברו על הפוטנציאל הקרואטי הלא ממומש ורוסיה 2018 הייתה כנראה הזירה האחרונה עבור הוותיקים מודריץ', רקיטיץ', מנדז'וקיץ' ופרישיץ' שרובם עברו את גיל 30. משחק השיא של הקרואטים היה לדעתי נגד ארגנטינה והתבוסה של 3-0 שהנחילו לה. המשחק הזה סימל את היכולת הגבוהה שלה כאשר מודריץ' ורקיטיץ' הכריעו את המשחק עם שערים יפייפיים שתפסו את השוער הארגנטיני וילי קבאז'רו ביום שירצה לשכוח.
המשחקים הבאים התישו את הקרואטים; הם עברו שתי משוכות קשות של פנדלים נגד דנמרק ורוסיה בשמינית וברבע הגמר בהתאמה, ובחצי הגמר ניצחו את האנגלים אחרי 120 דקות. קרואטיה הגיעה אומנם לגמר מונדיאל היסטורי מבחינתה, אך עם הלשון בחוץ. לא הייתה לה תשובה לכישרון ולרעננות היחסית של צרפת, אך גם זה לא יוריד מההישג יוצא הדופן. השחקנים התקבלו בבית כגיבורים.
צרפת היא אלופה ראויה והזכייה שלה כלל אינה מפתיעה. היא הציגה את אחת מהנבחרות המוכשרות במונדיאל עם סגל עמוק שנותן כאב ראש חיובי לכל מאמן. הצרפתים באו לטורניר רעבים, מנוסים ומלוכדים, מה שלא תמיד אפיין את נבחרת הטריקולור מפוצצת האגו ורווית המתח והסכסוכים בחדר ההלבשה בין הצרפתים "המקוריים" לבני המהגרים. אחרי הקריסה של ספרד, גרמניה והנבחרות מדרום אמריקה, הבינה צרפת שזה הזמן שלה.
זכינו לראות היסטוריה בהתהוות בדמותו של החלוץ בן ה-19 קיליאן אמבפה, השחקן הצעיר המצטיין של הטורניר. הוא ה"פלה" והפלא של העשור השני של שנות ה-2000. יחד עם שאר הצעירים ובהם דמבלה, טוליסו, ואראן, פאבאר, אומטיטי, ופוגבה, צרפת תהיה מועמדת ראשית לזכות גם ביורו הקרוב בעוד שנתיים. בדיוק כמו זו שזכתה במונדיאל 98' ואז ביורו 2000, אז שיחק בה המאמן דידיה דשאן שפיזר הפעם לא מעט אבק כוכבים על חניכיו וחזר מרוסיה כאלוף עולם.
נפוליאון יכול להיות גאה מלמעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה