האם אנחנו בני חורין?

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם 

(שמות י"ג, ח)   

מסופר במקורות שלמשה רבנו היה אתגר כפול; להוציא את בני ישראל ממצרים ולהוציא את תודעת העבדות מהם, אחרי שהיו משועבדים במשך 400 שנה. נראה לי שהאתגר הראשון היה קל יותר כי משה היה במצב של אחד על אחד מול פרעה, וזה היה משחק לא שווה כוחות כי מסופר בספר שמות שאלוהים הכביד את ליבו של פרעה ובכך אתגר עוד יותר את משה. אם נתייחס לנסים שקרו אז ולעשרת המכות כאירועים שקרו במציאות ואין חולק עליהם, התוצאה הייתה ידועה מראש - ניצחון מתוק יותר למשה שהתאמץ רבות, ולקח את כל הקופה. עד שהגיע להר נבו.. 

זמן קצר לפני חציית ים סוף, נודע לבני ישראל כי פרעה ואנשיו רודפים אחריהם והם נבהלו מאוד, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. בפעם המי יודע כמה, היה צריך משה לרתום את כישורי המנהיגות שלו ולהבטיח את מה שנראה כבלתי אפשרי; הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד עוֹלָם. (שמות י"ד, י"א-י"ד). המזל כיום, שיש וייז ומפות גוגל, הרבה יותר קל לנווט במדבר.   

סוף הסיפור ההוא ידוע, בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש, הקימו בה ממלכה וכעבור כמה מאות שנים הוגלו ממנה לאלפיים שנה. עד שהרצל, אולי משה של העת המודרנית, וחבריו לרעיון הציוני הניחו את היסודות לתחיית העם בארצו. עבור הדור שלי, ילידי ברית המועצות, העליה לפני קרוב לשלושים שנה הייתה גם סוג של יציאת מצרים, אם כי לא הונחתו מכות על מנהיגי האימפריה הסובייטית. אולי לא היה צורך בכך, כי המדינה ממילא התפרקה. ותיקי הדור, עולי שנות השבעים, עוד זוכרים את הכרזות עם הכיתוב: שַׁלַּח אֶת עַמִּי.  

אז אחרי שרוב העם היהודי מקובץ במכורתו, הגיע הזמן לשאול, האם אנחנו באמת בני חורין? תלוי את מי שואלים. מדינת ישראל המציאה פטנטים לשעבד אותנו אליה, בעיקר על ידי גביית מיסים כמעט על כל דבר. אנחנו משועבדים לבנקים, לחברות האשראי ולמס הכנסה, שלא יוותרו לנו על שקל. אנחנו משועבדים למקומות העבודה כי בלעדיהם לא תהיה לנו פרנסה ולא יהיה איך להחזיר חובות לאלה שצוינו קודם. 

יותר ויותר רווקים בוחרים שלא להתחתן כי הם לא רוצים להיות משועבדים למשפחה. אך למרות הכל, אני רואה עצמי כבן חורין.  

בוב דילן אמר פעם שהאדם הוא סיפור הצלחה: הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין לבין הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אין ולא הייתה לי אף פעם תודעה של עבד, למרות ששנים רבות לא ראיתי את פירות עבודתי הקשה. החירות שלי מתבטאת בדרך בה אני מנהל את חיי. 

כאיש תקשורת וכבלוגר איני נתון לפיקוחה של משטרת מחשבות ואני חופשי לבטא את דעותיי במערכת העיתון בו אני עובד, וכמובן בבלוג זה. 

אני יכול לבחור להגיע כמעט לכל מקום כמעט מתי שארצה. יש לי את האמצעים לחיי רווחה יחסיים ולכן אני יכול לבחור מה לקנות ומה לא. 

אני מסכים עם יצחק ברויאר שאמר כי "לא בחירות נולד האדם אלא בעבדות, ורק הכוח להשתחרר ניתן לו, ולהשתמש בכוח זה הוא תפקידו עלי אדמות. מי שאינו רוצה להיות בן חורין בוודאי נשאר בעבדותו". 

כלומר, העבדות היא בעיקר מצב תודעתי. בכל אחד מאיתנו נמצא משה רבנו קטן שלוחש לנו מפעם לפעם לעזוב את מצרים ולחצות את הים, או את הרוביקון, בדרך לחופש. כפי שכתב הרב קוק: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד". 

הבחירה בידיכם, חג חירות שמח!   

קריעת ים סוף