השריפה בצוללת הרוסית - תעלומה בים ברנץ

סביר להניח שזיעה קרה התפשטה על גבו של ולדימיר פוטין כששמע על השריפה הקטלנית בצוללת החשאית AS-12 הקרויה גם "לושאריק". "רק זה היה חסר לי", הוא בטח אמר. הנשיא הרוסי ראה מול עיניו צוללת אחרת, "קורסק" שמה, שטבעה לאחר פיצוץ במדור הטורפדו יחד עם 118 אנשי צוותה ב-12 באוגוסט 2000. האירוע הטרגי הזה היה למעשה הספתח המרכזי לקדנציה של הנשיא רב העוצמה ומבחן מנהיגות עבורו. פוטין נכשל במועד הזה ולא דאג לתת את ההנחיות לחלץ את אנשי הצוות שנותרו בחיים והתקבצו במדורים אחרים של הצוללת. 

"חשוך כאן מכדי לכתוב, אבל אנסה על פי התחושה. נראה כי אין שום סיכוי, אולי 10-20%. אני מקווה שלפחות מישהו יקרא את זה. הנה רשימת האנשים ממדורים אחרים שכעת (נמצאים) במדור התשיעי וינסו לצאת. ברכות לכולם, אין להתייאש", כתב אחד הנספים, בתקווה קלושה כי החילוץ המיוחל בוא יבוא. מכתבו נמצא על גופתו כעבור יותר משנה, בסתיו 2001 כאשר הרימו את הצוללות מקרקעית ים ברנץ. הרבה מים (קפואים) עברו בים הצפוני ולעתים הסוער הזה, אך למרות מרחק של 19 שנים, נראה כי ישנו דמיון בין האירועים.  

הצוללת AS-12 "לושאריק", תמונה שהודלפה ברשת

המרחב הימי הארקטי הוא בעל חשיבות אסטרטגית עליונה עבור רוסיה. בשנים האחרונות היא תובעת בעלות על חלקים נרחבים ממנו הנמצאים הרחק מגבולותיה היבשתיים. הסיבה לכך היא כלכלית ואסטרטגית. האוקיינוס הקרח הצפוני הוא מקור בלתי נדלה של מחצבים ובהם הגז והנפט - ההערכה היא ששוכבות בו 90 מיליארד חביות נפט ו-47 טריליון מ"ק (מטרים מעוקבים) של גז טבעי. כלומר, מדובר ב-13% מכלל הנפט ו-30% מכלל מקורות הגז הטבעי בכדור הארץ. 

כידוע, רוסיה היא אחת היצואניות הגדולות של הנפט והגז ועושה כל מאמץ למצוא משאבים נוספים. מעבר לכך, האוקיינוס הזה הינו דרך שייט חשובה המקצרת מרחקים בין אירופה לאסיה ולאמריקה. מאז ומעולם, רוסיה לא ראתה בעין יפה מעבר של ספינות מערביות, ובייחוד ספינות קרב וצוללות של ברית נאט"ו כה קרוב אליה. כמו כן, מעטים יודעים אבל בקרקעית האוקיינוס מונחים כבלי תקשורת רבים בהם זורמת כמות עצומה של מידע מכל הסוגים, שכל המדינות שיש להן צוללות עושות מאמצים כדי לדלות אותו ולהעבירו לגופי המודיעין שלהן. פה למעשה מתחיל חלק מהסיפור של "לושאריק".    

חלק מהצוות של הצוללת "קורסק" במסדר לידה

האזכרה הראשונה לאנשי הצוות, 2001

לפי פרסומים שונים, בעיקר ברוסיה, הצוללת הגרעינית AS-12  שהושקה בשנת 2003, הייתה מיועדת למשימות מחקר מיוחדות וחשאיות עבור האגף המנהל הראשי של מחקרי עומק הים של משרד הביטחון הרוסי. הצוללת הזו מיועדת לפעול בעומק רב של עד 3,000 מטרים ואף כפול מכך. אנשי הצוות היו שייכים ליחידה סודית שמספרה 45707 הממוקמת בבסיס הצי בפטרגוף שליד סנט פטרסבורג. 

היחידה כוללת יחידה של אקוונאוטים (מדענים הפועלים בסביבה תת-מימית לאורך זמן) ומעבדת מחקר. חלק מקציני היחידה משרתים בבסיס של הצי הצפוני בסברומורסק, שם גם נמצאות שאר הצוללות האטומיות. 25 אנשי הצוות שהיו בזמן האסון של הצוללת היו אנשי צבא בכירים מאוד ומומחים בתחומם. שר הביטחון הרוסי סרגיי שויגו פתח צוהר זעיר ליחידה ואמר ש""שבעה מהנספים היו קפטנים מדרגה ראשונה (מקביל לדרגת אל"מ בצה"ל), ושלושה היו קפטנים מדרגה שנייה (מקביל לדרגת סא"ל). פרטים בדבר 11 השורדים לא נחשפו. 

שניים מהקפטנים מהדרגה הראשונה היו גם גיבורי רוסיה. שמותיהם פורסמו רק שלושה ימים אחרי השריפה. פוטין הורה לשויגו להחזיר את הצוללת לכשירות במהירות האפשרות ווידא שאין נזק לכור הגרעיני של כלי השיט. דוברו של הנשיא, הכה חרד לתדמיתה של רוסיה, נשבע כי "משימתה של הצוללת הזאת לא תפורסם לעולם, כי זה סוד ביטחוני".   

14 הקצינים הבכירים שניספו בשריפה. צילום: משרד הביטחון הרוסי

מה בדיוק עשו הקצינים הבכירים במעמקים? - על כך שתיקה רועמת של הממסד הרוסי. מרוב הדיווחים מתברר שהם עסקו בהאזנה לכבל תקשורת כלשהו, כאמור על מנת לדלות מידע מודיעיני. כמו כן, בהרמה של ציוד ביטחוני כמו אמצעי לחימה או לוויינים מקרקעית הים. יש לציין כי הייעוד הראשוני של כל צוללת צבאית בעולם הוא השגת מודיעין ומתן התראה. אבל לא מן הנמנע ש"לושאריק" עשתה גם דברים שנראים בהחלט דמיוניים. ברוסיה אפילו לא קוראים לה צוללת אלא "תחנת כוח גרעינית הפועלת במים עמוקים". תמונה שלה לא פורסמה רשמית בשום מקום, גם לא בערך שהוקדש לה בוויקיפדיה. 

תחילה, התמונה שנבחרה באתרי החדשות הרוסיים היא של צוללת מחקר כתומה, מה שהטעה בוודאי קוראים רבים וגרם להם לחשוב שקבוצה של חוקרים סך הכל שייטו להם במעמקי הים כדי לחקור את הטבע שלו ולא בכירים במערך המודיעין של משרד הביטחון. הרוסים יכולים בקלות לכבוש את המקומות הראשונים בעולם בדיסאינפורמציה, או בשמה העדכני - "פייק ניוז",  והם עשו זאת לא פעם. 

בשנת 2000, זמן קצר אחרי הטביעה של ה"קורסק" נפגש פוטין עם משפחות צוות הצוללת שנספו וספג קיטונות של זעם שהביכו אותו מאוד ובדיעבד הוא הצטער על כך. לא היו לו תשובות טובות לספק לאותם אנשים שחשו כי הממסד למעשה הפקיר אותן וגרם למותם של יקיריהן ברשלנות. במקרה של "לושאריק" הסקת המסקנות והתמיכה במשפחות הייתה מהירה מאוד; פיצויים נרחבים, דירות, מכוניות ולימודים חינם לילדים עד גיל 18. כמו כן, 14 הנספים יזכו לעיטורי כבוד מטעם המדינה ונקברו כמובן כגיבורים. 

"הקצינים שילמו בחייהם למען חיי הצוללת", אמרו ברוסיה. וזה הסיפור בעצם, המטרה מקדשת את האמצעים. שום אסון ואובדן של חיי אדם לא גרם לרוסיה, עוד מגלגולה כבריה"מ מלסגת ממשימה כלשהי, במיוחד אם מדובר במשהו בעל ערך אסטרטגי ומודיעיני. איננו יודעים למשל כמה אנשים אבדו בדרך לחלל עד שיורי גגארין הפך לאדם הראשון שהגיע לשם. השריפה בצוללת AS-12 כובתה, הסיפור הושתק ובמהרה יצלול חזרה לתהומות הים, בהם השליט הוא השקט.