מאז ומתמיד הייתה אנגליה אחד מהמקומות שרציתי לבקר בהם יותר מכל. זו ההיסטוריה המפוארת, הביטלס עליהם גדלתי וקבוצת הכדורגל ליברפול, עם הקהל הטוב בעולם. במהלך ספטמבר האחרון הייתי כשבוע בלונדון וספגתי שם את המיטב מהתרבות הבריטית. אך כיוון שרבים מהקוראים כבר ביקרו בבירת הממלכה, אתמקד דווקא ביום הטיול שלי בעיר ליברפול - שמטבע הדברים מוכרת פחות ואינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של התייר הישראלי.
עיר הנמל שעל נהר המרזי תמיד נתפסה כתעשייתית מידי ואפרורית משהו. אפשר להבין זאת לאור היותה עיר הנמל השנייה בבריטניה. ממנה יצאו ספינות סוחר לכל עברי האימפריה בה השמש לא שקעה לעולם. אך אחרי מלחמת העולם השנייה והוויתור על המושבות חוותה העיר משבר כלכלי קשה שהביא לאחוזי אבטלה גבוהים ולעזיבה של רבים מתושביה. אלה שנשארו, נתפסו בתור אנשים מחוספסים וקשוחים השייכים למעמד הפועלים. בתנאים כאלה למשל גדלו ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר. עד שהרביעייה הזאת כבשה את העולם בשנות ה-60, איש לא ייחס חשיבות תרבותית מיוחדת לליברפול.
המסע שלי לצפון אנגליה התחיל דווקא ברגל שמאל. בגלל תקלת חשמל באחד מקווי המטרו הלונדוני, פספסתי את הרכבת היעודה והייתי צריך לקנות כרטיס חדש במחיר יותר יקר. יש גם עניין כזה באנגליה של שעות שיא ושפל בתחבורה הציבורית. הכרטיסים בשעות השיא (שעות הבוקר ושעות הערב המוקדמות) יקרים מאוד ויכולים לעלות בין 80 ל-160 ליש"ט וכדאי לחפש כרטיסים מוזלים מראש. לשמחתי, הכרטיס הנוסף שקניתי עלה לי רק 34 וזכיתי בקרון כמעט ריק ובשותפה נחמדה לנסיעה שהתפלאה מדוע אני עושה דרכי דווקא לחלק הזה של המדינה. שלוש השעות ברכבת עברו עלי סך הכל בנעימים. הנוף הירוק של אנגליה פשוט מהפנט ושזור בחיות משק כמו פרות, כבשים וסוסים. גם מזג האוויר האיר פנים, ואחרי כמה ימים עם גשם לסירוגין זכיתי בשמש שבצבצה בין העננים, שגם הם התפזרו כשהגעתי למחוז חפצי.
 |
| רגעים ראשונים בליברפול |
 |
| נופי מרכז אנגליה |
 |
| אלברט דוק |
הרכבת עצרה בתחנה הסופית שלה ב-ליים סטריט בסביבות השעה רבע לשלוש בצהריים. למרות שהכנתי תכנית יומית הבנתי שעלי לתעדף דבר מה ממנה, אחרת ההספק יהיה דל מאוד. ככלל, האטרקציות ואתרי התיירות בעיר נסגרים בסביבות השעות 17:00-16:00. את הסיור באצטדיון אנפילד, ביתה של קבוצת הכדורגל ליברפול, החלטתי להשאיר לפעם אחרת. הביטלס וכל מה שקשור אליהם, היו בכל זאת בעדיפות גבוהה יותר. קניתי כרטיס חופשי יומי לתחבורה הציבורית בעיר (4 ליש"ט בלבד) ונסעתי לכיוון תחנת המטרו בג'יימס סטריט, הקרובה ל-Liverpool Waterfront, בו גם נמצא מעגן אלברט העתיק (אלברט דוק) וה-Peir Head. האזור שהוזנח במשך תקופה ארוכה, שופץ בשנים האחרונות וכיום מהווה מוקד לחנויות, בתי קפה (כולל אחד מיוחד באוטובוס דו-קומותי ישן), מסעדות וכמה מוזיאונים מעניינים, ובהם: מוזיאון העיר, המוזיאון הימי, השלוחה הלונדונית של גלריית טייט לאומנות וכמובן מוזיאון הביטלס הקרוי The Beatles Story.
 |
| בית קפה על גלגלים |
 |
| חזית של חנות ממתקים |
לקח לי זמן למצוא את המוזיאון הזה והגעתי זמן לא רב לפני הסגירה. הוא סוקר את תולדות הלהקה מימי בית הספר שלהם כאשר הם הכירו באמצע שנות החמישים ועד התקופה בה הם התפרקו והתחילו להופיע בנפרד. למען האמת, ציפיתי יותר מהמקום הזה. פה ושם היו מפוזרים כמה פריטים שלהם כמו גיטרות, תלבושות, מזכרות, תקליטים והמשקפיים של לנון, איתם הוא הופיע בקליפ של Imagine. מדריך האודיו נותן כמה פרטים מעניינים, אך לא כאלה שמעריץ ממוצע של הביטלס לא שמע מתישהו. כאשר סיפרתי למוכרת בקפיטריה שהגעתי לפה במיוחד מישראל, היא שמחה לשמוע ונתנה לי שוקולד במתנה.
אם ברצונכם לקבל את החוויה המלאה של החיפושיות, כדאי יותר לקחת את הסיור הקרוי Beatles Magical Mystery Tour. האוטובוס הצבעוני ייקח אותכם במשך שעתיים לכל המקומות בהם ארבעת המופלאים גדלו ופעלו, ובהם פני ליין, בית היתומים Strawberry Field והמועדונים בהם הם הופיעו ברחבי העיר, בהם The Cavern. גם אם לא תספיקו, כמוני, את הסיור האחרון עדיין תקבלו חווית ביטלס מספקת. לא רחוק מתחנת המעבורת Peir Head יש פסל מתכת של חברי הלהקה כמעט בגודל טבעי ותמונה שם די מתבקשת, במיוחד על רקע ה-Royal Liver Building, הבניין עם שני השעונים הגדולים וציפורי הליבר - חלק מסמלי העיר. משם חציתי לרחוב לורד והתקדמתי למרכז ליברפול.
 |
| בניין הליבר |
חובבי השופינג שביניכם ימצאו ברחבי הרחובות פראדייז, סנט ג'ון, תומאס סטירס וויי וצ'רץ' את מבוקשם. יש פה את כל חנויות המותגים המוכרות. כדאי לבקר גם בקניון הגדול "ליברפול וואן" המלא בחנויות עם מוצרים במחירים סבירים, יחסית ללונדון. בחנות "ספורטס דיירקט" קניתי חולצה של קבוצת הכדורגל ליברפול ב-55 ליש"ט בלבד, כאשר מחירה בחנות הרשמית של הקבוצה יכולה להגיע גם ל-70. אם תהיו רעבים לא חסר איפה לאכול שם, אך כדאי להגיע דווקא לרחוב מת'יו בו נמצא מועדון The Cavern המפורסם. הכניסה אליו היא תמורת 2.5 ליש"ט, אך החוויה שווה כל פני. זהו לא רק פאב אלא מוזיאון מוזיקה מכובד.
כמו בסניפי ההארד רוק קפה, תראו שם פריטים של כוכבים כמו להקת קווין, ליטל ריצ'רד, בי.בי קינג, בריאן ווילסון, אדל ועוד. בכל יום מתקיימות שם הופעות אורח, אז כל מה שעליכם לעשות זה להצטייד בכוס בירה וליהנות מחוויה של פעם בחיים. כשאני הייתי במועדון הזמר שר את מיטב תוצרת הביטלס - בכל זאת, המעמד מחייב. מחוץ לקאברן יחכו לכם הפסלים של ג'ון לנון בצעירותו ושל סילה בלאק, זמרת, סופרת וכוכבת טלוויזיה מקומית שעשתה חיל בשנות השישים והשבעים. ביניהם תראו את Wall of Fame - קיר התהילה של הזמרים והלהקות הטובים בעולם. לא רחוק ממנו יש את קיר התהילה של האמנים המקומיים.
 |
| רח' מת'יו |
 |
| בקאברן |
כמה מילים על הליברפולים. הדבר הראשון שקרוב לוודאי תבחינו בו הוא המבטא שלהם, לי זה נשמע כמו שילוב של מבטא אירי וסקוטי, לא מפתיע לאור הקרבה הגאוגרפית לשני החבלים האלה. הם גם נחמדים מאוד, ובכל החנויות שהיית בהן תמיד פנו אלי ואמרו "במה אפשר לעזור לך חבר". הבנתי שהם שונים מהאנגלי הממוצע: פחות ציניים ומרירים ויותר בעלי שמחת חיים על מה שיש להם. אני מזדהה עם התכונה הזאת. אולי זה מאפיין את האנשים הפשוטים שגדלו בתנאים מינימליים.
 |
| מדרחוב במרכז העיר |
הייתי שמח להכיר אותם עוד אבל הזמן התחיל ללחוץ והיה עלי לעשות את דרכי חזרה לתחנת הרכבת. עברתי דרך הבניין George's Dock שמחליף צבעים בלילה בזכות התאורה, והגעתי למדרגות מוזיאון ליברפול. המרזי היה שקט ומילאתי את ריאותיי באוויר ים מרענן. השעון בבניין ליבר סימן את השעה 20:00, אוי לי אם אפספס עוד רכבת. בתחנת ליים סטריט הספקתי להגניב מבט לעבר היכל סנט ג'ורג' הבנוי בסגנון יווני-רומי ולעבר הגנים של סנט ג'ון שמאחוריו. לידם יש את מוזיאון העולם שמציג את נפלאות הטבע והכניסה אליו בחינם. נקודת הסוף של הפעם תהיה לבטח נקודת ההתחלה בפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה