דצמבר המר/ זעקו כותרות בעיתון/ ושר האוצר נתן במבט ראיון/ הציבור מטומטם/ ולכן הציבור משלם/ מה שבא בקלות/ באותה הקלות יעלם/ האזרח הקטן/ נאלץ לשלם בגדול..
מתוך "מחכים למשיח" - שלום חנוך
בספר דברי הימים של מלכות ישראל החדשה תיזכר 2019 כשנת בחירות מייאשת. שנה ללא הכרעה פוליטית בה ראש ממשלה הנאשם בפלילים ממשיך לעשות הכל כדי להיאחז בתפקיד ולמלט את עצמו מהעמדה לדין. מולו התייצבה מפלגה חדשה מהניילונים שהציבה בראשותה רמטכ"ל לשעבר שלא הביא להכרעה במבצע צוק איתן, וכנראה נבחר לעמוד בראש בזכות מזגו הנוח, הג'נטלמניות, והיכולת למשוך בחוטיו. שני הבנימינים - נתניהו וגנץ - הם ממש לא הנמסיס אחד של השני, כי אם שני מתאגרפים שנקלעו לזירת האגרוף ממש במקרה. גנץ, הינוקא הפוליטי, לא ציפה להתמודד ישר על התפקיד הרם במדינה. הנסיבות הובילו אותו לכך. צריך לחפש בזכוכית מגדלת במה שונה עמדתו המדינית והביטחונית של גנץ מזו של נתניהו.
שניהם מסכימים על החלת הריבונות על גושי ההתיישבות ביו"ש, על מאבק בתנועת ה-BDS, על לחימה בטרור ובתמנון האיראני על שלל שלוחותיו במזרח התיכון. מי שמגדיר את גנץ כאיש שמאל פר-אקסלנס חוטא לאמת. אומנם הוא אינו ימני מובהק, אך הנוסחה בה הוא ומפלגתו גורפים בין 32 ל-35 מנדטים היא היצמדות למרכז על ידי שילוב של אנשי ימין ושמאל ברשימה. יאיר לפיד, ומשה בוגי יעלון, שניים שנכוו לא מעט מנתניהו, שינו את כיוון הספינה ל"אנטי-ביבי". זו גם אחת הסיבות מדוע לא הורכבה ממשלה בשני הסיבובים האחרונים. לפחות 50 אחוז מראשי "כחול לבן" פוסלים את נתניהו פרסונלית. אולי יעזור בית דין.
אך גם נתניהו אינו חף מאשמה (פוליטית, לצורך העניין). גוש ה-55 יצר סינדול פוליטי ולמעשה ניסה לכפות על כחול לבן להיות הגלגל החמישי ברכב. בדרך כלל במגעים קואליציונים לממשלת אחדות, מסכמות תחילה שתי המפלגות הגדולות על קווי היסוד, ורק לאחר מכן מציעות לשאר להצטרף על בסיס זה. נתניהו ניסה "ללכוד עריקים" מהגוש השני ולהציע הצעות מפליגות, תחילה לאבי גבאי ומפלגת העבודה המצומקת, לח"כים ימניים ברשימת כחול לבן וכמובן לנמסיס האמיתי - הלא הוא המתפטר הסדרתי אביגדור ליברמן, שהביא את הציניות הפוליטית לרמת אומנות.
איווט מבחינתו השיג את שלו, למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה בגלל שזה סירב לצרף את ישראל ביתנו לליכוד, וכנראה - על פי גורמים המקורבים לליברמן - רה"מ היה מעורב בסיבוך בכירים במפלגה בחקירות ובהרשעות פליליות, מתוך כוונה להחליש אותה ואולי אף למחוק מהמפה הפוליטית. הטענות הנבובות של ליברמן לגבי שיוויון בנטל וסימון מטרה חדשה סביב "החרדים והמשיחיים", הן לא יותר מניסיון לקחת מנדטים מכחול לבן, שהבטיחה בבחירות 2019 ב' ממשלת אחדות חילונית. יש לזכור כי ליברמן עשה עסקאות פוליטיות ובישל יותר מדייסה אחת עם חברו הטוב אריה דרעי וח"כים מהמפד"ל של פעם והאיחוד הלאומי. יסלח לי הקורא, אבל אינני זוכר אף הישג משמעותי של ליברמן בשלל תפקידיו המיניסטריאליים. להזכירכם, הוא היה שר התחבורה, החוץ והביטחון. איווט ייזכר בעיקר "בזכות" שלל איומיו על המגזר הערבי, על סכר אסואן וכמובן ההבטחה האלמותית לחסל את איסמעיל הנייה בתוך 48 שעות. איסמעיל עדיין חי. בכל אופן, ליברמן הוא לא יותר מגנב דעת ושרלטן רעיוני.
אני מתגעגע לוויכוחים הפוליטיים של פעם, כשהלכו פה לבחירות על עניינים עקרוניים. ברם, עד להודעה חדשה, הם מאופסנים עמוק בארון המפלגות. מחנה השמאל המצומק (11 מנדטים לעבודה ולמרצ) מצקצק בלשון ומצייץ בטוויטר מידי פעם, אך הרלוונטיות שלו כמעט וחלפה. בימים בהם הוויכוח הוא סביב נתניהו, שתי המפלגות הגדולות - "מפלגת ביבי" ו"מפלגת אנטי-ביבי" הן שואב אבק עוצמתי של מנדטים. נפתלי בנט ואיילת שקד למדו זאת על בשרם כאשר בבחירות 2019 א' לא עברו את אחוז החסימה בגלל חוסר עלוב של 1,400 קולות. זו בעיקר תוצאה של קמפיין געוואלד אפקטיבי של נתניהו וסגירת חשבונות של רבים בציונות הדתית עם המנהיגים שבחרו לנטוש את ספינת הדגל של המגזר הסרוג. מפלגת העבודה האומללה, זו שבשלל גלגוליה הקימה את המדינה והתהדרה בגירסת מפא"י ב-47 מנדטים, הצטמקה בשתי מערכות הבחירות האחרונות ל-6 מנדטים בלבד.
החיבור עם מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס נטע תקוות מסוימות בהגדלת חברי הסיעה בכנסת, אך יצא שעוד ח"כ איבד את משרתו מוקדם מהצפוי. נראה כי מפלגת העבודה היא עץ שמאבד את עליו. היו"ר הנוכחי, עמיר פרץ נטול השפם המיתולוגי, מסרב ליצור חיבור עם מרצ. אפשר להבין אותו, זה יבריח עוד יותר את מצביעי השמאל הרך לכחול לבן. מרצ עצמה נמצאת בצומת פרשת דרכים. בבחירות האחרונות היא רצה במסגרת המחנה הדמוקרטי - שילוב קיקיוני של ניצן הורוביץ, סתיו שפיר שערקה מהעבודה ואהוד ברק שהביא כנדוניה את האלוף, מזהה התהליכים הנאציים, יאיר גולן. ברק עצמו, שעודנו פרסונה נון גרטה בקרב רבים במחנה השמאל, הוצב במקום העשירי. הייתה במחנ"ד תקווה שיגרפו מספר דו-ספרתי של מנדטים, אך השמאלנים מאזורי חיוג 03, 04 ו-09 בחרו אסטרטגית והותירו את מפלגת השמאל הקשה מול שוקת שבורה. רוב הסיכויים שהקונגלומרט הזה יתפרק ומרצ תצטמק עוד יותר ואולי אף לא תעבור את אחוז החסימה.
דווקא הרשימה המשותפת הצליחה לשמר את כוחה, בעיקר בזכות המרצת מצביעים במגזר הערבי וההבנה כי השלם טוב מסך חלקיו. עודה וחבריו שמו את האגו בצד וגרפו רווחים. המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, מצליחות גם הן לשמר היטב את האלקטורט המגזרי. יש לזכור כי במגזר החרדי הסדר והארגון חזקים מאוד. דרעי וליצמן צריכים לשלוח גם זר פרחים לליברמן בזכות הקמפיין האנטי-חרדי שלו שאמנם בא לקלל אך הביא ברכה, אליבא דחרדים, של שימור כוח מפלגותיהם.
מה צפוי לנו בבחירות הראשונות של 2020? להערכתי עוד מאותו דבר. קיוויתי שבבחירות 2019 ב' שתי המפלגות הגדולות יגלו אחריות ציבורית, ואחרי כמעט שנת שיתוק ממשלתי וכלכלי יצליחו להרכיב את ממשלת האחדות המיוחלת. כעת, כל צד מנסה להגיע לסכום הזהב של 61 מנדטים לפחות. ההנחה היא שגנץ ונתניהו הבינו שדווקא הגוש חשוב ולא גודל מפלגותיהם. אני משער גם שיישמעו פחות קריאות שלא להצביע למפלגות הקטנות ושכחול לבן תוותר על שלילת החרדים. גנץ וחבריו ימשיכו לטשטש את דעותיהם האמיתיות ויתרכזו בערעור הלגיטימציה של נתניהו לכהן כרה"מ. נתניהו מצידו ימשיך ללכת על הלקונה בחוק לפיה הוא יכול לכהן כל עוד לא יורשע בפסק דין חלוט. ערכית קשה לי עם זה אך נראה שכל הקווים האדומים נחצו כבר מזמן.
לצערי איננו יכולים לפטר את הפוליטיקאים שלנו ולהגיד להם שאם הם נכשלים, פעם אחר פעם, בדבר האלמנטרי של הרכבת ממשלה - אז שיפנו את מקומם לאלה שאולי יצליחו. נבחרי הציבור מבינים שהם יכולים לעולל כרצונם. להלן ההחלטה האבסורדית, שהתקבלה עם פיזור הכנסת ה-22, להקצות למסע הבחירות של המפלגות לא פחות מ-62 מיליוני שקלים. כל זאת בשעה שמערכת הבריאות, משרד החוץ, הפריפריה והשירותים הסוציאליים על נתמכיהם, צמאים לכל שקל. קשה לי להעריך מה יהיו אחוזי ההצבעה במארס הקרוב אך נראה שישנו לשם שינוי קונצנזוס בין ימין ושמאל - המיאוס והגועל מהפוליטיקה ומנציגיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה