מקורות הנובי גוד, ומדוע גם יהודים חוגגים אותו

"אז מה אתם עושים בסילבסטר"? שואל לעיתים ישראלי ממוצע את רעהו כשמתקרב ה-31 בדצמבר מידי שנה. אך כשיוצאי חבר בריה"מ לשעבר נשאלים על כך, לרוב הם מתעצבנים ועונים: "איזה סילבסטר בראש שלך? אצלנו קוראים לזה נובי גוד (שנה חדשה)". יש שאלה שמקוממת אותם עוד יותר: "זה הרי חג של נוצרים, למה אתם בכלל חוגגים אותו?". כיוון שהנובי גוד, בדומה למימונה של יהדות מרוקו, השתרש עמוק בתרבות הישראלית, הגיע הזמן להסביר לקוראים את טבעו של החג.

מקורו של החג עוד מ-1699 כאשר הצאר פיוטר הראשון החליט לציין באימפריה הרוסית את השנה האזרחית החדשה כמקובל באירופה המערבית, ממנה הושפע עמוקות במסעותיו. הסיבה העיקרית הייתה אימוץ ויישור קו עם ספירת השנים של הנוצרים המערביים, המקובלת בחלקים נרחבים של העולם וכמובן בישראל. כידוע, לוח השנה העברי משמש בארץ בעיקר את מערכת החינוך ואת ציון החגים היהודיים. המקור של הנובי גוד הוא ככל הנראה פגאני ועל כן השימוש בעץ השוח כקישוט. לעץ עצמו אין שום משמעות דתית מעבר לתפקיד הסמלי של צמיחה והתחדשות. הוא נבחר בין היתר בגלל שהיה נפוץ בצפון אירופה. בבריה"מ לשעבר, כמו באירופה וצפון אמריקה היום, אנשים היו קונים עצים אמיתיים שגודלו לכך במיוחד בחוות יעודיות במהלך השנה.

אחרי המהפכה הקומוניסטית ב-1917, אסר השלטון האתאיסטי ציון של החגים הדתיים. "האלוהות" התבטאה בקומוניזם וולדימיר לנין היה נביאה ונושא בשורתה לעמלי העולם. החגים שנקבעו היו אזרחיים לחלוטין: יום מהפכת אוקטובר ב-7 בנובמבר, יום הפועלים ב-1 במאי, והחל מ-1945, יום הניצחון על גרמניה הנאצית ב-9 במאי. משטר סטלין הבין בסוף שנות ה-30, שהיו שנים קשות ביותר עבור הציבור הסובייטי, שעליו להתפשר ולתת להמונים לציין לפחות משהו מהמסורת הרוסית של פעם, אולי כדי למנוע תסיסה, ובכך "לתת למעמד הפועלים לחגוג". כולם חגגו ללא יוצא מהכלל. עבור יהדות בריה"מ זו הייתה בסך הכל "עוד סיבה למסיבה" ורצון להיות חלק מהקהילה בה היא חיה. כשעלתה לישראל החל מסוף שנות ה-80, הביאה את החג איתה. הנובי גוד הוא אחת החוליות שמקשרות את העולים למולדת ההיסטורית שממנה לא התנתקו לחלוטין. קשיי הקליטה והתרבות השונה לחלוטין, הביאו את "הרוסים" להיצמד ככל האפשר לתרבות שעזבו. 

הנובי גוד הפך ליום חופש רשמי בבריה"מ החל מ-1947 וה"יולקה" (עץ השוח) ושאר הגרלנדות המוארות קישטו באור ובצבע בתים פרטיים, בתי ספר, כיכרות ומוסדות ציבור. זה היה היום הצבעוני בשנה. הילדים כמובן חיכו בקוצר רוח לביקורם של דד מורוז (סבא כפור) וסנגורוצ'קה (נערת השלג, הנכדה שלו) שהביאו להם מתנות. ישנו אמנם דמיון מסוים לסיפורים על סנטה קלאוס, אם כי שתי הדמיות האלה לקוחות מהמיתולוגיה הסלאבית ומסיפורי עם שעברו מדור לדור. מתחת ליולקה היה ועדיין נהוג לשים מתנות לבני המשפחה, שהעניקו אותן אחד לשני.   

דד מורוז וסנגורוצ'קה. איגרת ברכה רוסית

מאז ילדותם של הורי בשנות השישים, ועם הגעה של רווחה כלכלית מסויימת לאימפריה הסובייטית, נהוג לקראת חצות ב-31 לדצמבר להרים כוסיות שמפניה וכמובן לצפות בברכה של ראש המדינה שנושא דברים מהקרמלין ולאחר מכן נשמעים 12 צלצולים.  בישראל המברך הוא הנשיא, ולעיתים גם ראש הממשלה, ומשלב אפילו כמה מילים ברוסית. במהלך כול הלילה משודרים בטלוויזיה, בכל הערוצים הרוסיים, תוכניות מיוחדות שהוכנו חודשים מראש. לרוב מדובר במופעי מוזיקה, סטנד-אפ, פארודיות על סרטים, הפקות עם תחפושות ושידור ישיר מבימות החגיגות והזיקוקים ברחבי המדינה. בין לבין, אכלו את הארוחות הכי טובות, אם כי לעיתים אחת המנות הייתה רגל קרושה, ממנה אני משתדל להימנע עד היום. מי שהצליח לקנות פחית של קוויאר שחור נחשב אדם אמיד יחסית. היה גם חורף אמיתי וירד שלג, מה שהקנה לחג את מראהו הקסום ועודד את החוגגים להרים כוסית אחר כוסית של וודקה.

אני זוכר שעוד כילד בעיר גורקי (ניז'ני נובגורוד של היום) הייתה לנו יולקה גדולה בבית שהיתה מקושטת עם סרטים וכדורי זכוכית. באחד מהנובי גודים ההורים אפילו הזמינו דד מורוז הביתה, וכילד בן 3 או 4 נבהלתי ממנו והסתתרתי מאחורי העץ. אחרי שעלינו לארץ, משפחתי נאלצה להסתפק מעץ העשוי מפלסטיק ולעיתים הצבנו שניים כאלה - קטן וגדול. כשבוע לפני הנובי גוד, אני, ההורים ובהמשך גם אחותי הקטנה, היינו מקשטים את הבית כשבוע לפני החג. 

יש לנו כמה קופסאות בהן נשמרים היטב הקישוטים, כולל אלה שהיו בשימוש עוד ברוסיה. האתגר המרכזי היה חיות המחמד שלנו לאורך השנים, והיינו צריכים להציב את העץ במקום כזה שחלילה לא יופל על ידי חתולה שובבה. כמה ימים לפני, שאלו אותנו ההורים איזו מתנה אנחנו רוצים לקבל. בקשותיי היו צנועות ונעו במרחב בין פריט לבוש או נעליים לדיסקים של הביטלס. במהלך היום הייתה מגיעה הסבתא השנייה שלי מהצפון וכל המשפחה הקטנה שלנו הייתה מתאחדת. 

עם המשפחה בנובי גוד 2018

אנחנו עושים שלוש הרמות כוסית: לפי זמן מוסקבה, הזמן המקומי והשעון האירופי. השמפניה נשמרת כמובן לשני הראשונים. אחרי שכולם כבר שבעים ומבוסמים מכמה סוגי אלכוהול, הולכים לישון - לא לפני 2 לפנות בוקר. כשהייתי תלמיד בביה"ס היו לי נסיבות מקלות ולרוב הייתי נשאר בבית גם ב-1.1. בצבא זה היה עניין של מזל או יותר - מחסורו, את הנובי גוד של 2007/8 למשל "חגגתי" בתוך נגמ"ש ברמת הגולן המושלגת. בשלל מקומות העבודה אני דואג לשריין את החג כיום חופש.

מה יהיה בעתיד? אני די בטוח שההורים שלי ימשיכו לציין את הנובי גוד וכמובן אשמח להתארח אצלם וליהנות מהאוכל המצוין של אבא שלי. אך ככל שחולף הזמן, קשה יותר ויותר לשמור את מנהגי אמא רוסיה. סביר להניח שלא אציב יולקה בבית משפחתי ואם יהיה קישוט, הוא יהיה צנוע. חו"ל תמיד אופציה, אם כי אצטרך להצטופף עם עשרות אלפי אנשים באיזו כיכר מרכזית ולספור לאחור את השניות עד הנשיקה המיוחלת עם בת הזוג, שאגב התחברה מאוד לרוח החג בבית הוריי. יהיה מה שיהיה, הנובי גוד תמיד יתפוס אצלי מקום חם בלב. אדאג להעביר את המסורת הזו הלאה. אאחל בהזדמנות חגיגית זו לכל הקוראים: ס נובים גודום! 

מיטב קישוטי החג