"בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם" (משלי כ"ט,
י"ח)
מדינת ישראל הפכה להיות "אומת הסטארט-אפ". מדינת חדשנות,
טכנולוגיה מתקדמת, מדע פורץ דרך ועוצמה צבאית שמציבים אותה במעמד של מעצמה אזורית.
העם היושב בציון כיתת את הטרקטור והמחרשה למחשבים ואפליקציות. הציונות
המעשית והמסורתית כמעט ונזנחה ואיתה ערכי ההתיישבות העובדת והלוחמת.
מעטים עוד מיישבים את הגבולות, עושים תורניות שמירה בלילה וזוכים לראות
את השדה, הרפת או הלול עם האור הראשון של הבוקר. הם אלה ששומרים על הגחלת בוערת
ומנסים להתמודד, כמעט ללא סיכוי, עם הצפת השוק עם מוצרים מיובאים.
בתחום ההתיישבות בנגב, בגליל וביו"ש, הביורוקרטיה מתישה את
האידאליסטים שרוצים להפריח את השממה ולצאת מגבולות מדינת תל אביב. נדרשים אין סוף
אישורים, מסמכים וועדות כדי להקים נקודה על הקרקע. הארץ מובטחת לנחושים
ולאופטימיים, או כפי שאמר צ'רצ'יל - "ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד
למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות". בלי זה לא היו מייבשים פה אפילו ביצה אחת.
האם נשאר עדיין משהו מהחזון שליווה את הציונות מתחילת דרכה? יכול
להיות שזה נגמר. לקראת שנת ה-70 להקמת המדינה אנחנו נמצאים בצומת פרשת דרכים.
סדרי העדיפויות השתנו. מי שלא מתאים את עצמו ולא עומד באבולוציה
החברתית- כלכלית של תחילת המאה ה-21 פשוט נכחד; להלן מצבה העגום של התנועה
הקיבוצית. אפשר לחלוק על האידיאולוגיה שלהם, לטעון שדרך החיים שלהם איננה מתאימה
לימים אלה, אבל אי אפשר לקחת מהקיבוצניקים את ערכי השליחות וההקרבה.
השאלות שצריכות להישאל הן: מהו החזון של מדינת ישראל לגבי ההתיישבות
הכפרית? והאם ההתיישבות הזו ממלאת את יעודה המקצועי והביטחוני?
"יודע חקלאי פיקח, והוא הנחיל זאת לצבא, שאת הזן יש לשבח ולהיטיב
בהרכבה".
אם המדינה תציב את ההתיישבות הכפרית בפריפריה בעדיפות גבוהה, הנגזרת
המיידית צריכה להיות השקעה בתושבים. תיעדוף של תוצרת כחול-לבן יכול להיות איתות
חיובי.
זה נכון במיוחד לתוצרת החקלאית המגיעה מבקעת הירדן שנתקלת באירופה
בסימון במקרה הטוב, ובחרם במקרה הגרוע. מתיישבי הבקעה מתמודדים גם עם פשיעה
חקלאית, כגון שוד ציוד חקלאי, יבולים ועדרי צאן ובקר. נגרמים הפסדים שנאמדים
במיליוני שקלים. לפשיעה יש גם רקע לאומני, ומתנהלת מלחמת התשה על הקרקע. לצערי
התושבים נמצאים בחזית הזאת כמעט לבד. זה נכון גם לחקלאיי הגליל והנגב.
התושבים מתמעטים ומזדקנים? הפתרונות הם הורדת חסמים בירוקרטיים ושיווק
קרקעות במחירים משתלמים לבנים החוזרים וגם לתושבי חוץ שמחפשים איכות חיים מחוץ
לעיר הגדולה. ברגע שמטפלים גם בסוגיית התעסוקה והנגישות אליה, היישובים הכפריים
יכולים להיות מוקד משיכה למשפחות צעירות, אקדמאים, ויוצאי צבא.
לא ייתכן ש-70% מאוכלוסיית המדינה גרה בין חדרה לגדרה, בעוד שאר
האזורים למעשה מוזנחים. צדק דוד בן גוריון כשאמר: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו".
מה שווה חינוך לאהבת הארץ מבלי לחוש אותה, מבלי לגעת ברגביה, להתהלך
בה, לפתח וליישב אותה? יהיו שיגידו שגם החינוך הזה כיום מוטל בספק. אז מה החזון
שלנו לדורות הבאים? האם היינו רוצים שילדינו יהיו כעמי ארצות ללא כל זיקה לארצם?
את הסיום אתן ליגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו
דל - ועתידו לוט בערפל". עוד לא מאוחר מידי לשנות, הגיע הזמן לקום ולפעול.
זהו חזון הדור שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה