העיתונות המודפסת - בין הקיוסק לאפליקציה

"אין דבר ישן יותר מאשר עיתון של היום" (שארל פגי)

העיתונים מסתובבים בינינו כמו הדינוזאורים, שרידים של תקופה קדומה בה היינו רגילים לקבל את המידע שלנו באופן חד או דו-ממדי וככה מציאותנו התעצבה מידי בוקר, עם החדשות של אתמול. רבים שואלים אותי מדוע עדיין מוציאים עיתונים ונלחמים על כל קורא. אין לכך הסבר אחד, ואנסה שלא לכרות את הענף עליו אני עצמי יושב. 

אם העיתונות המודפסת עדיין קיימת זה אומר שיש לה צרכנים שמצדיקים את ההשקעה בה. מדובר בעשרות ואף במאות מליוני שקלים. ברם, גם היא מתאימה עצמה לרוח התקופה ומנסה לשרוד.

במידה והיו משגרים קורא מהעבר לימנו, הוא בוודאי היה מתפלא על העושר של המידע החדשותי והדרך להשיגו. לאף גוף תקשורת אין מונופול על העברת האינפורמציה ואתרי האינטרנט בהחלט מאתגרים את עיתונות הפרינט. אנחנו מקבלים את החדשות "ישר לווריד" כהודעות "פוש". במקרה שלי אלה עדכונים מכל האתרים בארץ ואתרי החדשות המרכזיים בעולם. 

הקרב בין העיתונים לאינטרנט מרתק. כל צד מתבצר בעמדות שלו ומנסה לשמור על ייחודיותו. הקורא הממוצע כבר לא מסתפק בתמונה דרמטית, ככל שתהיה, אלא רוצה לראות קטע וידאו. העיתונות המסורתית הפעילה ועדיין מפעילה מערך שלם של צלמים מקצועיים, אבל משתמשת לא פעם בתמונות מהשטח שצולמו בטלפון נייד של פלוני שנמצא במקום הנכון ובזמן הנכון. זה גם חסכוני, כי כל הקפצה של צלם עולה לא מעט כסף, והוא עלול לפספס את הרגע של ההתרחשות. 

יותר מכך, עורכי העיתונים פונים לא פעם אל הציבור הרחב בבקשות של תמונות מאירועים מיוחדים, או סתם טיולים. כפי שציינתי במאמרים קודמים בנושא, כל אחד יכול להיות עיתונאי לרגע. אתר "רוטר" הוא דוגמה מעולה לכך; אזרחים מעלים ידיעות וסקופים לפורום חדשותי שמתעדכן כל הזמן. אעיד כי כך החלו להתפתח סיפורים חדשותיים - מחשיפה קטנה.  

אני אוהב עיתונים שנותנים לי ערך מוסף. בואו נסכים שידיעות מרכזיות מדווחות בכל אמצעי התקשורת פחות או יותר אותו דבר, ההבדל הדק הוא בסגנון העיתונאי. עיתון שמביא לי סיפורים מעניינים מרחבי העולם, שנותן חוות דעת של מומחה בתחומו וגם סיפורים בלעדיים, שהכתב התאמץ להשיג - אקרא אותו בעניין רב. רוב הקוראים לא נכנסים לרזולוציות הללו. הם מסתפקים לקרוא כותרות ראשיות, משניות, ובמקרה הטוב את ההתחלה של כל ידיעה. 

הודעות ה"פוש" חוסכות להם גם את זה, אם אפשר לדעת מה קרה בשני משפטים - מה טוב. העיתונים בונים על כך שהם ילוו אותכם בשנים שנים, עם כוס הקפה על הבוקר. שימו לב לפרסומות שלהם, כמעט תמיד תראו זוג חביב קורא את העיתון על השולחן במטבח או הספה בסלון. העיתון אמור להיות חלק מהחפצים שלכם בבית, כמו המגזינים של הנשים במספרות. תמיד תמצאו אותם שם.   

העיתונים אוהבים לתת את הבמה לידוענים כמו זמרים מפורסמים, כוכבי סטנד-אפ או סתם כוכבי רשת שכותבים טורי דעה מידי שבוע. זה בולט במיוחד בעיתונים של יום שישי, העיתונים אז גדולים ומושקעים יותר. אם תקראו מתכון של שף או גורו אוכל מסוים, זה יראה בעינכם אמין הרבה יותר מאשר "סתם" עיתונאי שמתמחה בקולינריה. אוהבים לשמוע זמר כלשהו? אני מניח שתרצו לדעת מה הוא חושב על עניינים אקטואליים גם מעבר ליצירה שלו. הזמר או כוכב הסטנד-אפ יכולים לכתוב את הדברים הבנליים ביותר כמו המסיבה של הילד שלו בגן, המועקה מהסתיו המתקרב או מנוחה בחצר הבית. 

הטורים האלה יוצרים אצלכם הזדהות: המפורסם הזה הוא בדיוק כמוני. אני מניח שאתם מתעייפים בשלב מסוים מהחדשות "הקשות" ומה מתאים יותר בצהריי יום שישי לפני שנת הצהריים מלקרוא טור חביב וחיובי על איזה טיול בחו"ל או בגינה.   

עוד כיוון השקעה הוא המוספים המיוחדים. לפני החגים תמיד יוצאים מוספי טיולים צבעוניים עם ההמלצות החמות ליעדים בארץ ובעולם. בארץ מספר המקומות מוגבל, לכן גם אם עברתם במקום מסוים על רגליכם, במוסף בשנה הבאה יציעו לכם לעשות זאת למשל על אופניים או ברכב שטח. מדיניות ה"שמיים הפתוחים" הוזילה בצורה משמעותית את הטיסות לחו"ל. שימו לב שלפעמים עיתונאים מדווחים לכם ממקום מסוים מעבר לים, עם גילוי נאות שהוא זכה באירוח מפנק מטעם חברת תעופה או תיירות מסוימת. זה יוצר ציפייה ותרצו גם אתם להגיע לשם. 

מעבר לכך, ישנם גם מוספי הבריאות, הצרכנות, והנדל"ן שעדיין מסורבל לקרוא אותם במחשב, כי הם עם הרבה עמודים ותוכן. אל תשכחו את הקופונים שאתם בטח גוזרים לפני היציאה לסופר או לרשת הפארם. אני רגיל לגזור אותם, כמו פעם, מתוך עיתון ולשים בארנק, למרות שגם הם הותאמו לאפליקציות. 

מה יהיה עתיד העיתונות המודפסת? הנבואה נתנה אומנם לשוטים אך הכיוון הכללי ברור. אקרא לזה עיתונות היברידית, כלומר עיתונות המשלבת את העמודים הרגילים של העיתון יחד עם פורמט ממוחשב. גם היום, לכל עיתון יש אפליקציה ומהדורה דיגיטלית, לרוב בפורמט PDF שניתן להוריד בכל רגע למחשב או לסמארטפון ולא ללכת במיוחד לקיוסק ולקנות עיתון. בכלל, קונים היום פחות ופחות עיתונים וכמות המנויים מצטמצמת. שוב, בגלל שכמעט כל האתרים ותכניות האקטואליה בטלוויזיה הינם חינמיים. 

אני מניח שבאיזשהו שלב כבר לא יוציאו עיתונים מודפסים. הטכנולוגיה המתקדמת תייתר אותם, והמו"לים לא ירצו שהמוצר שלהם יעלה אבק בקיוסקים ובחנויות הספרים ללא דורש. מה שהעיתונים הוותיקים עושים בשלב זה הוא בעיקר צמצומים. כבר לא צריך להחזיק כוח אדם גדול בפרינט כי המוספים היומיים מצטמקים. בונים יותר על המנויים הנאמנים ופחות על הקונים המזדמנים. האם זו התחלת הסוף או סוף ההתחלה של העיתונות המודפסת? ימים יגידו. בינתיים, תנו לי להינות מהעיתון שלי עם ארוחת הבוקר או בשקט של צהרי יום שישי.  

מערכת עיתון של פעם. מתוך הסרט "העיתון" צילום: יח"צ