לקראת תרגיל העורף הלאומי

"המשמעות החברתית והצבאית (היא) שניתנה להיותם של אזרחים יעד להתקפות צבאיות". מתוך הספר "בחזית העורף" - משה נאור   

ביום שלישי ה-13.3 יתקיים תרגיל העורף הלאומי במסגרתו יישמעו שתי אזעקות בבוקר ובערב והאזרחים אמורים - בדגש על אמורים - לתרגל התפנות למרחבים מוגנים. אם לסכם את האווירה הכללית בציבור אז ישנה שאננות וכמו תמיד, "יהיה בסדר", כי צה"ל חזק, ישראל חזקה ותמיד אפשר לפנות את המקלט מכל הגרוטאות שמאופסנות בו ומעלות אבק. כמה מכם הלכו ברחוב וחשבו מה יקרה בזמן שהצופרים יללו את אזעקת האמת? כמה זמן ייקח לכם להגיע למרחב מוגן? אם אתם תושבי המרכז - "זכיתם", יש לכם דקה וחצי, שהיא כמו נצח. מה עושים בשטח פתוח בדרכים? לא אשאיר אותכם במתח, פשוט נשכבים על הקרקע. 

בצפון הארץ למשל, לאורך קו העימות, זמן הכניסה למיגון הוא מיידי, כן כמו ששמעתם. אפילו את ה-15 השניות העלובות של עוטף עזה אין להם. גם סוכן הביטוח הממולח ביותר לא יבטח אותכם מפני נפילות טילים או "סתם" מרעידות אדמה. צר לי להגיד, אבל אתם המחלצים והמצילים של עצמכם. כל שנייה קובעת, ומצב חירום יכול להתרחש בכל רגע. אם זה יישב לכם במעמקי התודעה, תעברו אותו, יחסית, בשלום.

ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם, או לפחות בעולם המערבי, הנמצאת במצב חירום מיום הקמתה. לראיה, חלק מתקנות ההגנה לשעת חירום, שהותקנו עוד לפני הקוממיות, בשנת 1945, עדיין בתוקף. כלומר, גם כמעצמה ביטחונית אזורית, המנטליות הבסיסית שלנו סובבת סביב איום קיומי מוחשי. אם פעם היו אלה צבאות ערב, היום מדובר בגרעין האיראני, שספק אם מיועד להפקת חשמל. בכל אופן, לא חסרים את אלה שקמים עלינו לכלותינו. מה שכן, האויבים הבינו שלא ניתן להכריע אותנו במלחמה קונבנציונלית בחזית. 

אופי המלחמה המודרנית השתנה מקצה לקצה. במערכות הבאות לא תראו, סביר להניח, דיביזיות חי"ר ושריון ששוטפות את גבולות ישראל כפי שזה היה עד מלחמת יום הכיפורים בסתיו 1973. האויב מצא את נקודת התורפה של ישראל והיא העורף התעשייתי והאזרחי. הנזק בפגיעה בעורף משמעותי יותר מהשמדת חטיבת טנקים. לצורך העניין, פגיעה בתחנות כוח, בתי חולים, מפעלים חיוניים ותשתיות אזרחיות, תהיה קטלנית ומשתקת.

ניתן לכנות את המערכה המודרנית גם כמלחמה טוטלית - כל הציבור מגויס ומעורב, האויב הוא מוחלט, אין מקומות החסינים מפגיעה או מהפצצה, כלומר היטשטשה האבחנה בין התחום האזרחי לצבאי. הלוקסוס של חזיתות מרוחקות מהעורף האזרחי, על טהרת הצבא, שייך למאות הקודמות; בתקופתנו, המלחמה יכולה לתפוס כל אחד גם במרכז תל אביב. אגיד יותר מכך, הצד שינצח הוא זה שהעורף שלו יחזיק מעמד, יערך כנדרש וייתן לצבא לעשות את עבודתו בחזית, או ליתר דיוק - יכריע במאמץ לשבור את עורף האויב, עד שישבר ויהיה חסר אונים. 

מבחינת העמידות הנפשית, חייל יתפקד טוב וילחם בראש שקט יותר אם ידע שמשפחתו ושאר קרוביו נמצאים במצב בטוח יחסית. "מלחמה על הבית" הוא לא רק ביטוי נדוש להעלאת מוטיבציה, אלא מציאות ברורה בקרב אלה שגרים בקרבה לגבול או שעירם נתונה למתקפות ישירות. 

הטילים, בעגה מקצועית נשק תלול מסלול, הם האתגר הביטחוני של היובל האחרון ועד ימינו. הקטיושות הראשונות נורו על ישראל ע"י הפת"ח כבר בספטמבר 1968, בינואר 69' נורה המטח הראשון על קריית שמונה, הראשון מיני רבים. ב-1970 ספגה ירושלים שתי קטיושות, וביולי 71' גם פתח תקווה נכנסה לכוונת. בשני המקרים האחרונים היו אבידות בנפש. שנות השמונים והתשעים לוו בירי שיטתי של קטיושות לעבר ישובי הצפון, מה שאילץ את התושבים להסתגל לתנאים של מלחמת התשה ולהגדיר את המקלט כביתם השני. 

כמות הרקטות שנורתה על ישראל כמעט מכפילה עצמה ממערכה למערכה; במלחמת לבנון השנייה ב-2006 כ-4,000 קטיושות גרמו ל-44 הרוגים ויותר מ-2,000 נפגעים בדרגות שונות מהעורף האזרחי. באותה שנה, נורתה רקטת גראד ראשונה מרצועת עזה לעבר העיר אשקלון. שדרות ספגה קסאמים משנת 2001. ירי התמ"ס (תלול מסלול) מעזה הכפיל ואף שילש את עצמו לאורך השנים; 571 במבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008 תחילת 2009, במבצע "עמוד ענן" ב-2012 נורו כ-1,500 רקטות, וכ-4000 במבצע "צוק איתן" ב-2014. המגמה כאמור, ברורה. 

אמנם מערכת "כיפת ברזל" הצליחה ליירט כמעט את כל השיגורים, אך יש לזכור כי צה"ל מחזיק בכמות מוגבלת של מערכת זו, וגם לה אין מאה אחוז הצלחה. לא רק אנחנו עושים שיעורי בית, אלא גם האויבים שלנו. תזכרו את מה שאני אומר לכם: במלחמה הבאה האויב יגביר בצורה משמעותית את ירי התמ"ס על מנת להתגבר על "כיפת ברזל" ומערכות דומות לה. יכול להיות בהחלט תסריט בו יהיה ירי במקביל מהצפון ומהדרום. המערך הרקטי של ארגון חיזבאללה אף פעם לא החליד, כפי שמישהו ציפה. אין מענה מבצעי להשמדה של כל טיל או רקטה.

כיום, מחזיק הארגון הלבנוני בסדר גודל של 130 אלף רקטות וטילים שמכסים, כך לפי פרסומים שונים, את כל שיטחה של מדינת ישראל. לא צריכים לחיות בחרדה וללכת עם מקלט נייד, אבל מין הראוי להיות מודעים לגודל האיום ולהיערך לקראתו. תרגילי עורף הם באמת המעט שניתן לעשות. אל תחכו רק לתרגיל העורף הלאומי, תהיו ערוכים תמיד. 

ירי טיל איראני. צילום: AFP