עד קצה הדרום - טיול באילת והסביבה

"בואי נמלט מן האספלט, ומן הערים המקומטות, בואי נמלט אל הלגונות השקטות, בואי לאילת לאילת"       

אילת - בירת הנופש של ישראל והמוצא שלה לים האדום. עוד בתקופת המקרא, אז נקראה אילות או אלות, שימשה כעיר נמל חשובה למזרח, כבר בימי המלך שלמה, ושכנה ליד העיר עציון גבר האגדית. ברבות השנים המשיכה אילת להיות עיר בעלת ערך מסחרי ואסטרטגי רב. כובשים רבים עברו דרכה והחזיקו בה: האדומים, הרומאים, הנוצרים והמוסלמים. במקום המכוניות והמשאיות של ימנו, שיירות ארוכות של גמלים הובילו סחורות מאפריקה ומאסיה דרך הערבה בואכה ירושלים.   

החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הועידה את מפרץ אילת למדינת ישראל הצעירה. אך החותמת הסופית הגיעה במבצע עובדה, במלחמת העצמאות. ב-10 במרץ 1949 חטיבות הנגב וגולני התקדמו לעבר הנקודה הדרומית במדינה, הגיעו לכפר אום רשרש שלחופי המפרץ והניפו את דגל הדיו המפורסם. במברק שהעבירו, הגישו החטיבות הלוחמות את מפרץ אילת למדינת ישראל. בשנים הבאות העיר צמחה והתפתחה לכל הכיוונים; הוקמו הנמל, התשתיות, שכונות יפות וכמובן המלונות. יש בה ובסביבתה קסם כלשהו, וקצב חיים המיוחד רק לה. 

כשאני והחברים תכננו את הטיול לא חיפשנו מלון מפואר, אלא מקום סביר לשים בו את הראש בסוף היום, ולהתקלח. מצאנו אכסניה חביבה בשם "הנסיך הקטן" שנמצאת בדיוק במרכז העיר, ליד הקניון ולא רחוק משדה התעופה. הצעה לנסוע לאילת ברכב נדחתה על הסף, הדרך ארוכה ומעייפת מידי. בחרנו באופציה הזולה של נסיעה באוטובוס מראשל"צ, עם כרטיס הלוך חזור. את הרכב נשכור כבר באילת עצמה, ובכך גם נחסוך עלויות דלק. אחד החברים הוא תושב העיר אז יצא לנו מחיר משתלם. הארץ יפה ופורחת בימים אלה, של סוף מארס. 

הירוק מלבלב בכל גבעה ומלווה אותכם עד אזור דימונה בערך, אז מתחיל להשתלב עם הגוון המדברי הצהבהב. החופשה התחילה מבחינתי בירידות לכיוון צומת הערבה והנוף המרהיב של ים המלח הגווע באופק. הכריזה האוטומטית של האוטובוס מכריזה על תחנות עם שמות מוזרים, ואני תמה אם מישהו נמצא בהן.    

הערבה הצפונית וים המלח באופק

הנסיעה בערבה ארוכה, ולא רואים את קצה הדרך. הכביש משובש משהו, ועם שני נתיבים בלבד - אחד לכל כיוון. משאית כזו או אחרת יוצרת שיירה לאורך כמה קילומטרים, פס לבן ואי אפשר לעקוף. בצדדים נפרש עד קצה האופק המדבר. משמאל - הרי אדום הנישאים בירדן. מימין - הערבה והרי הנגב. עשרות אלפי שנים מנסה האדם לביית את המדבר הפרוע, אך האחרון ידו תמיד על העליונה. 

במדבר מבין האדם את קטנותו מול איתני הטבע; הטמפרטורות הקיצוניות, היובש, המחסור במים ובצל, מסמנים טריטוריה ומאתגרים אותנו. פה ישרדו האיתנים והמותאמים ביותר. המדבר היווה רקע לייסוד ציביליזציות, עמים ודתות. עם ישראל היה צריך 40 שנה של מסע מדברי מעצב לפני שקיבל את הזכאות להיכנס לארץ הפורייה וזבת חלב ודבש. החזון הבן-גוריוני להפריח את השממה הצליח פחות מחלקית; כשני שליש משטחה של ישראל כמעט ולא מיושב.  

הגעתי לאילת ורוח חמימה טפחה על פני. לקח לי קצת זמן להתרגל לתנאי האקלים והדבר הראשון שעשיתי הוא להגיע לשפת הים. החוף היה מלא בנופשים, מוזיקת מלונות ניגנה מרחוק, ואני רק רציתי להתרענן קצת מהמים הקרירים, ששומרים ברוב השנה על טמפרטורה ממוצעת של כ-24-21 מעלות צלזיוס, גם בשיא הקיץ. בזמן שבו המתנתי לשאר החברים (אחד מהם הגיע בטיסה), הסתובבתי קצת בקניון "מול הים" בעיקר כדי לעשות הפסקה מהחום והשמש הקופחת.  

דקות ראשונות באילת

החוף שליד הקניון

זמן קצר לאחר מכן, הצטיידתי בנעליי ים, פריט כמעט חובה לחופים מלאי האבנים של אילת. את החדר באכסניה ניתן היה לקבל רק בסביבות השעה 15:00, ורק באמצעות תעודה מזהה של המזמין. הקלתי על עצמי קמעה והשארתי את התיק הגדול בחדר האכסון.  האכסניה נמצאת בלב המרכז המסחרי ומוקפת בחנויות, פאבים ומסעדות. הקניון במרחק כמה דקות הליכה. הכל ממש במרחק נגיעה.   

עוד רגע יוצאים לדרך

לאחר שכולם התכנסו ושכרנו את הרכב יצאנו לתחנה הראשונה שלנו בטיול: פארק תמנע אשר נמצא כ-20 ק"מ צפונית לאילת. שטח הפארק הוא בגודל של עיר קטנה, וכדי לעבור מנקודה לנקודה צריכים להיות מיטיבי לכת או להיעזר ברכב. המתחם עוצב על ידי איתני הטבע במשך עידנים. הצבעים של הסלעים (גוונים שונים של חום, ורוד וארגמן) מושפעים מהמינרלים שהם מכילים, מה שמעניק לפני השטח מראה צבעוני ושובה עין. האדם גילה את הבקעה וסביבותיה כבר לפני אלפי שנים וכרה בה נחושת ברזל ומינרלים נוספים.   

  

תמונות פנורמיות של פארק תמנע

באחת מתצפיות הפארק

המצרים הפרעונים שלטו על האזור והקימו באזור אתר פולחן. לאורך הדרך תראו אזכורים מודרניים לנוכחות המצרית העתיקה. הנוף הבראשיתי מעניק תחושה של מסע בזמן, או טיסה אל המאדים, במיוחד בשעות בין ערביים כאשר השמיים נצבעים בוורוד עמוק. אל תפספסו את גבעת בורג שעוצבה בצורה מעגלית, את קשתות הסלע והכניסה למכרות העתיקים, פטריית האבן הבולטת, עמודי שלמה הענקיים, סלע הספינקס ואת נווה המדבר של הפארק - אגם קטן עם מזרקות וזירות פדלים ומרכז מבקרים בו תוכלו ליהנות מתה צמחים טעים ולמלא בקבוקון בחול מצבעים שונים. כדאי להקדיש לתמנע לפחות חצי יום. בתקופות מסוימות עורכים שם סיורי לילה עם עששיות.   

אגם פארק תמנע

קפצנו לקיבוץ אליפז לבקר קרוב משפחה של אחד החברים. הערב התחיל לרדת והשקט המדברי היה משכר. ליבי התמלא קנאה קלה נוכח אורח החיים השליו של תושבי הקיבוץ. נראה שהם לא ממהרים לשום מקום, והשגרה מתנהלת בקצב משל עצמה. אחד החברים אף אמר שישקול בעתיד לעבור לגור בסביבה. התרעננתי עם כוס קפה באדיבות בעל הבית והמשכנו לאילת לארוחת ערב. אכלנו במסעדת "הפרסי" במרכז העיר וקיבלנו עסקה טובה: סטייק עסיסי עם תוספות וסלטים ב-75 שקלים בלבד. במרכז הארץ מנה כזאת תעלה פי שתיים ויותר.   

סטייק במסעדת הפרסי

אחרי הארוחה חזרנו לנוח באכסניה ומאוחר יותר בערב יצאנו לשחק באולינג באזור התעשייה של העיר. הכרנו אנשים נחמדים, והסתפקנו בסיבוב אחד של המשחק בגלל עייפות מצטברת מכל היום. אילת של הלילה לא דומה לזו של היום. היא צובעת את שמי הלילה עם אורות המלונות והאטרקציות שלאורך הטיילת. אלה הימים שלפני חג הפסח כך שהעיר טרם התמלאה במבקרים. הים שקט ומרחוק מנצנצים האורות של עקבה.  

    

נהנים בבאולינג

בבוקר היום השני לקחנו אוטובוס אל המצפה התת-ימי. מקום אידאלי לתיירים ומשפחות וככל הנראה האטרקציה המוכרת באילת. אם אינכם צוללנים מנוסים, בריכות המצפה ייקחו אותכם למצולות הים האדום ללא צורך בציוד צלילה כבד. בכל בריכה תוכלו לראות זנים שונים של דגים, צבים, אלמוגים ושוניות גדולות יותר. כשתגיעו ל"עולם הכרישים" תיתקלו בבריכה ענקית עם כמה סוגים של כרישים שאפילו "ירחפו" מעליכם כאשר תעברו במסדרון שקוף של האקווריום. זכינו אפילו לראות האכלה של הכרישים על ידי צוללן אמיץ. הדגים הטורפים האלה זוכים לתנאים מפנקים של פנסיון מלא ומקבלים שתי ארוחות מלאות ביום. כדאי לרכוש כרטיס עם ה"אושינריום" - אולם קולנוע אינטראקטיבי עם סימולטור של כיסאות זזים שייקח אותכם למסע ברחבי הים ומתחתיו. תרגישו כל תנועה של גל, דג כזה או אחר או ספינת מחקר.    

במצפה התת ימי

בריכת הכרישים

התחנה האחרונה במצפה היא המגדל הלבן והמפורסם. מדרגות המצפה יורידו אותכם לעומק של 6 מטרים היישר לשונית האלמוגים על שלל דייריה בסביבתם הטבעית. 90 מדרגות לגג המגדל ייחשפו בפניכם את הנוף היפיפה של החופים והשמורה. תהיה לכם הזדמנות לראות את החיבור המיוחד של גבעות המדבר לטורקיז והכחול של הים ממעוף הציפור. מפרץ אילת נפתח אלינו במלואו.     

הנוף מגג המצפה

חוף אלמוג נמצא במרחק הליכה קצר מהמצפה. החוף הוא חלק משמורת טבע ולכן הכניסה אליו בתשלום. המקום מסודר ונקי. בכניסה ישנה חנות עם ציוד צלילה, מזכרות של רשות הטבע ונשנושים. אם ברצונכם להצטייד ביותר מזה, אז בכביש ממול ישנו סופר מרקט עם מבחר עשיר של מוצרים. כמו בכל חוף של שמורת האלמוגים, ישנו חלק מתוחם הנועד לרחצה והשאר סגור מפני שהשונית קרובה מאוד לקו החוף. על מנת להתרשם מהשונית יותר מקרוב, בשני צידי החוף ממוקמים גשרים עם מדרגות אל תוך המים.   

  

חוף אלמוג

פה מתחילה החוויה האמיתית שתמיד משאירה אצלי זיכרונות נעימים. איני צוללן מקצועי ומסתפק במסכת צלילה ובשנורקל, אך הצלילות של המים מאפשרת לראות את האלמוגים והדגים היפים גם בשחייה בגובה פני הים. השונית גדולה מאוד וכוללת סוגים רבים של אלמוגים, רכיכות ודגי נוי שזהו כאמור ביתם הטבעי. ההפסקות היחידות שאני עושה היא כאשר המסכה מתחילה להתמלא במים, או כדי להתרענן כמה דקות בחוף. לצוללנים שביניכם מובטחת מושלמת. השעה היא שעת צהריים והגיע הזמן לאכול משהו. נסענו למסעדת הבורגרים ה"ברביס", היה טעים מאוד ושווה. 

לקראת הערב נסענו לחפש את "האגם הנעלם" שבמכרות תמנע. שמו לא מפתיע כי הוא חבוי מתחת לפני השטח ואין אליו גישה עם רכב רגיל. הנסיעה הייתה הרפתקה קטנה כי ה"ווייז" חשב שיש לנו רכב שטח. תחילה כביש הגישה היה עוד סביר, פנינו מכביש 90, בצומת תמנע לכיוון אזור התעשייה והמכרות. עד מהרה הכביש הפך למשובש והוביל לדרך עפר. בשלב כלשהו ביקשתי לצאת מהרכב ולחצות גדר תיל שידעה ימים טובים יותר. תוך דקות ספורות של הליכה נגלה בפני מחזה מרהיב; תהום של כמה עשרות מטרים, ובתוכה, כאילו נמצא בשקע מטאור - האגם החבוי. מרחוק נראה כאבן יקרה בצבע כחול-ירקרק שהונחה בעדינות בין הסלעים. במציאות - מחצבה ישנה שהוצפה על ידי מי תהום ויצרה תופעת טבע מיוחדת.    

מעל ה"אגם הנעלם"

נשארנו שם עוד קצת, וחזרנו למנוחה באכסניה. מאוחר יותר בערב יצאנו לטיילת וחצינו אותה לכל אורכה. לקראת אמצע הלילה קפצנו לפאב שלושת הקופים - המאנקיס, מוסד אילתי ותיק ואתר חובה לכל מבקר בעיר. האוכל והשתייה יקרים יחסית, אך תוכלו לפחות לראות הופעה טובה של להקה מהארץ או מחו"ל. הפאב עורך גם קבלת שבת באווירה מוזיקלית.   

הופעה במאנקיס

היום האחרון הגיע והוא היה בסימן הרי אילת. יצאנו בבוקר במעלה כביש 12 לכיוון ההרים. הדרך עצמה נופית, עם עקומות חדות ועליה שנעשית תלולה. לצד הדרך תראו את בסיסי צה"ל של היחידות המרחביות ואת מכלי הנפט הישנים של חברת קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון). הגדר הגבוהה שתלווה אותכם לאורך הכביש הינה גדר הגבול החדשה בין ישראל למצרים. היא נבנתה על מנת לעצור את המסתננים מאפריקה ובהמשך להוות מכשול למחבלים, במיוחד עקב מתקפת הטרור באזור נטפים בשנת 2011 שגבתה קורבנות בנפש. אחת מהשלכות הקמת הגדר הוא הפיכת האזור הקרוב לגבול לשטח צבאי סגור.     

בשער לתצפית הר חזקיהו

על מנת להגיע לתצפית בהר הגבוה בסביבה - הר חזקיהו המתנשא לגבוה 838 מטרים, יש צורך להתקשר לחמ"ל החטיבה המרחבית שישלח רכב לפתיחת השער. לצערנו, לא היה מענה בטלפון שהופיע על השלט, וגם לאחר מספר ניסיונות חיוג ומענה, הרכב לא הגיע. המשכנו ל"קניון האדום" הקרוי גם גיא שני.      

בחניון הקניון האדום

  

מעל ערוץ נחל שני

הקניון הטבעי נוצר אחרי חציבה מתמדת של נחל שני. צבעו הוורוד והאדמדם של הקניון מושפע מנוכחות של גרגירי קוורץ באבני החול. ההליכה מתחילה בערוץ הנחל ולאחר מכן נכנסים לקניון עצמו, אבנים בסימון ירוק-לבן יראו לכם את הנתיב. המסלול אינו קשה מידי וכולל לעתים ירידה בסולם או מדרגות ממתכת. בוודאי תתרשמו מהקירות הוורודים והגבוהים ותיהנו מהצל שהם מעניקים. בסוף הקניון תיתקלו בשלט שיכווין אותכם חזרה לחניון. ההרפתקנים יותר יוכלו להמשיך עוד 6 ק"מ לנחל רחם ועוד 16 עד לכביש הערבה.    

בתוך הקניון האדום

בירידה חזרה לאילת הגענו לתצפית הר יואש המתנשא לגובה של 734 מטרים. במורד ההר ישנם שני חניונים וכדאי להחנות בהם את הרכב. הדרך לתצפית עצמה מתאימה לרכב 4X4. איתרע מזלנו והיה אובך מעל מפרץ אילת ונשבו רוחות חזקות מאוד שכמעט העיפו אותנו מההר. הראות הספיקה להרים הקרובים ולמרחב הגבול. ביום טוב אפשר לתצפת מפה עד הים.   

   

תצפית הר יואש

היינו חייבים להתרענן מההרים סחופי הרוחות ולכן הגענו לחוף הבתולי באילת, שנפתח רק לפני כמה חודשים - חוף קצא"א. רצועת החוף הינה קצרה יחסית כ-300 מטרים ובעתיד הבטיחו להרחיבה. חלקה מסומן על ידי חבלים כדי למנוע מהרוחצים להגיע לשונית שנמצאת בקרבת החוף. שימו לב שהמים עמוקים כבר סמוך לחוף הים. רשות הטבע והגנים דאגה להציב צליות ושירותים כימיים. החוף היה סגור למבקרים במשך 50 שנה ומאז פתיחתו מהווה חוויה לצוללנים ולחוקרים הימיים. 

חוף קצא"א

לצערי, כמו בחופי אילת האחרים, גם בחוף הזה אנשים חסרי אחריות פגעו בשונית ועקרו חלקי אלמוגים. מדובר בנזק כמעט בלתי הפיך ודרושות שנים של שיקום על מנת להחזיר את האלמוגים למצבם הקדמוני. האחריות לשמירה על הטבע היא של כולנו. לאחר השהיה בחוף נסענו עד מעבר טאבה והגענו לנוח קצת בבית של חבר לפני הנסיעה הארוכה הביתה. עלינו על האוטובוס חזרה למרכז הארץ. 

תם ולא נשלם.  

תחנה באמצע שום מקום. כביש 12