קו כחול - קווים אדומים; פרשנות על מבצע "מגן צפוני"

"מאה ניצחונות במאה קרבות הוא לא הטוב שבטוב. ניצחון ללא קרב הוא הטוב שבטוב". 

 - סון טסו 

מזה כמה שבועות עובדים כוחות ההנדסה של צה"ל באיתור, מיפוי והשמדת מנהרות חזבאללה שבגבול הצפון. עד כה אותרו חמש כאלה שחצו את הגבול מארץ הארזים לשטח ישראל. רבים תהו מדוע בחר הצבא לקרוא לעבודות אלה "מבצע", הרי לא מדובר בפעולה מלחמתית בה מופעלות חטיבות ואוגדות המסתערות לעבר האויב. "מגן צפוני", כך נקרא המאמץ הזה, נועד לשתי מטרות עיקריות לדעתי: הראשונה - להבהיר לארגון הטרור השיעי הממודר כי הוא חדיר למודיעין הישראלי. השנייה - לסכל איום מוחשי על היישובים והבסיסים שלאורך הגבול.  
התושבים דיווחו כי שמעו רעשי עבודות וחפירות במשך שנים. ההערכה היא שפרויקט המנהרות החודרות לקח חמש שנים לכל הפחות. 

המטרה הראשונה לפחות הושגה עד כה בהצלחה, על השנייה כוחותינו עובדים במרץ ובעמל רב. קדמו להן חשיפות של רה"מ נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם בדבר אתרי ייצור ואחסון טילים מתקדמים במקומות שונים באזור העיר ביירות. על צילומי האוויר המסומנים עם כיתובים בצבע אדום הגיבו נסראללה וחבריו במהירות ובזלזול מסוים. 

לא כך לגבי המנהרות. נכון לכתיבת שורות אלה (סוף דצמבר 2018), טרם נשמעה התייחסות מצד מזכ"ל חזבאללה או משהו מטעמו. בשלב זה, ההלם מהגילויים הפך לאלם. הדיווחים בתקשורת הלבנונית בנדון מועברים במשורה ואף אחד מהם לא קושר את המנהרות לארגון השיעי הקיצוני. בשנים האחרונות, בייחוד מאז מלחמת לבנון השנייה, ארגון זה רואה עצמו כ"מגן לבנון" - ככוח הצבאי המוביל, החזק והמרתיע. 

יש לזכור כי חזבאללה צבר ניסיון מבצעי רב בהתגייסותו למלחמה בסוריה, שם התמקצע עוד יותר בלוחמת גרילה ובהפעלת אמל"ח וטכנולוגיה מתקדמים. אך ארגון זה הוא גם כוח פוליטי משמעותי בלבנון. נציגים מטעמו ממלאים את ספסלי הפרלמנט ושולטים בצורה כזו או אחרת על הממשלה והנשיא הנוצרי מישל עאון, שמוכר גם כתומך ותיק של בשאר אסד וחזבאללה. במילים אחרות, על פי התפיסה הישראלית המעודכנת - לבנון וחזבאללה, חד הם. על כל מה שמשתמע מכך.

מעבר למבוכה המבצעית, אנשיו של נסראללה אינם מעוניינים, לפחות כרגע, לגרור את המדינה למלחמה נוספת נגד "האויב הציוני". מלחמה, שכידוע תסב סבל רב לאוכלוסייה האזרחית שתדע להפנות את האצבע המאשימה כלפי אלה שהבטיחו לדאוג לרווחתם, והכזיבו פעם נוספת. נתקלתי אף בדיווחים על כך שישנם תושבי כפרים בדרום לבנון המסרבים באומץ להחדיר ולהסתיר נשק חזבאללאי בבתיהם.  

מי שביקר בשנים האחרונות בגבול הצפון וצפה לעברי כפריי לבנון שם לב לתופעה תמוהה ומעניינת: בבתים הנראים לעין אין חלונות ואין כמעט תנועה אנושית. כך גם בכפר כילא הסמוך למטולה בו נמצאה המנהרה הראשונה. לפי פרסומים שונים, הכפר השיעי, הלכאורה תמים הזה, הוא מתחם לחימה משוכלל שבו נמצאת היחידה המזרחית של חזבאללה. 

בתוך הכפר שוכנת מפקדה גדולה, ויש בו כמה עשרות מחסני אמל"ח, עמדות לחימה ותצפית, וכזכור ממלחמת לבנון השנייה - עשרות עמדות תת-קרקעיות ללוחמה במצב חירום, בסגנון "שמורות הטבע" המוכרות היטב לכוחותינו, מביקורם הקודם בדרום לבנון. ישנו גם מערך מודיעין מתקדם ומוסווה עוסק בין היתר בסיורים ובתצפיות. כפר כילא הוא ביתם של לא מעט פעילי חזבאללה, שבמידת הצורך יתוגברו בלוחמי יחידת העילית "רדואן" (אחד הכינויים של מורנייה) למבצעים מיוחדים מעבר לגבול. לוחמים אלה הם חוד החנית בהפעלה ב"מבצע לכיבוש הגליל".   

המהלך השאפתני הזה, שמתוכנן בערך מאז 2010-11, נועד בעיקר להשיג הישג תודעתי בדמות השתלטות, גם אם זמנית, על יישוב קרוב לגבול או בסיס של צה"ל, לשם ביצוע פיגועי הרג ו/או חטיפה של חיילים או אזרחים. התפיסה ההתקפית העדכנית של חזבאללה מעתיקה את הלחימה לשטח ישראל ומשלבת הנחתת מכה משתקת על העורף הישראלי. בוגרי השהייה ברצועת הביטחון בשנות ה-90 וודאי זוכרים את ההתקפות המרוכזות על מוצבי צה"ל, כמו דלעת ובופור, והניסיונות לתקוע שם את הדגל הצהוב של חזבאללה, כפי שאכן קרה באחד המקרים, במוצב דלעת בסוף אוקטובר 1994. ההישג התעמולתי המנופח הזה הראה נקודת תורפה של הצבא החזק במזרח התיכון.

המנהרות היו אמורות להיות חלק ראשון של אותו מבצע כיבוש. כפי שדווח על ידי דובר צה"ל, דרכן היו צריכות לצאת יחידות החלוץ להשתלט על צירים המובילים ליישובים, כמו מטולה, משגב עם או זרעית, ובכך לנתק אותם מישראל. כמו בפעולת החטיפה של חיילי המילואים רגב וגולדוואסר בקיץ 2006, גם במהלך ראשוני זה היו משולבים ירי פצמ"רים, רקטות, טילי נ"ט ונק"ל. חזבאללה ער לפעולות המנע הנעשות בקרבת הגבול. הקוראים וודאי שמו לב לחומה שבאזור מטולה. בד בבד, ביצע צה"ל בשנים האחרונות עבודות חישוף צמחייה עבותה ופוצץ חלקי מצוקים הנושקים לגבול. הארגון השיעי למד את המצב החדש ונערך בהתאם. הוא יישם את תכניות המנהרות של חמאס, בהתאמה לצפון. 

אני מעריך שחוסר התגובה של חזבאללה נובע בעיקר מהערך הנמוך יחסית של המנהרות הבודדות. עבורו הן יותר נכס טקטי מאשר אסטרטגי. כלומר, השמדתן לא תפגע בגרעין העוצמה וההרתעה שנבנו בעמל רב במשך יותר מעשור. מדובר בכ-130 אלף רקטות וטילים לטווחים המכסים, לפי פרסומים שונים, את רוב שטחה של ישראל. 

הדוקטרינה הישראלית הנוכחית היא שלא לתת מכה מקדימה למאגר האסטרטגי הזה, שסביר להניח פרוס בכל חלקי לבנון. חזבאללה מודל 2018/19 אינו חמוש רק ברובה קלצ'ניקוב וב-RPG, אלא גם בטנקים ונגמ"שים מתוצרת בריה"מ וארה"ב; במערך ארטילריה מתנייעת - כולל תותחי נ"מ ונ"ט; באופנועי שטח וטרקטורונים, שעליהם הותקנו טילי נ"ט מתקדמים מדגם קורנט, כך פורסם במחקר מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית. במחקר נכתב גם כי "חזבאללה הפך מארגון גרילה, לארגון צבאי למחצה ומאומן היטב. היחידות שלו ואמצעי הלחימה מאפיינים צבאות סדירים ולא ארגון טרור וגרילה". 

מה צופה לנו 2019 בגזרת הצפון? אמ"ן מעריך כי הסבירות למלחמה יזומה נותרה נמוכה. האיראנים עדיין מלקקים את הפצעים בסוריה, המדינה המארחת שלהם מעוניינת בעיקר בשיקום והתבססות בשטחים ששוחררו מארגוני המורדים, וחזבאללה ימשיך, סביר להניח, בפרויקט שיפור דיוק הטילים שלו על אדמת לבנון. לצערי, המדיניות של "לתת לרקטות של חזבאללה להחליד" עדיין שרירה וקיימת. אני לא רואה את רה"מ (בהנחה וזה יהיה נתניהו), מורה לצה"ל לצאת לפעולת סיכול אווירית נגד מאגרי הטילים. אך כמו שהשכנים מהצפון יודעים, כל פעולת חישוב מוטעה מצידם עלולה להידרדר במהירות למלחמה. דבר אחד בטוח, נסראללה כבר הורה למוחות של ארגונו להכין את השפן החמוש הבא שיישלף מהכובע, או מכפר שיעי כלשהו.  

גבול ישראל-לבנון באזור מטולה