מסע לארץ שמעבר להרים - יום טיול בשומרון

"התועלת שבמסעות היא הסדרת הדמיון באמצעות המציאות; כך שבמקום לחשוב על איך הדברים יכולים להיות, ניתן לראות אותם כפי שהם באמת".

- סמואל ג'ונסון  

מהו השומרון עבורי? האם רק האזור בו העברתי את מרבית שירותי הצבאי? בהחלט לא רק. זהו גם המקום בו יש לי תחושה אמיתית של ביתיות, של שייכות, של חיבור לאדמה על שלל רגביה, סלעיה, עציה, פרחיה, אנשיה ויישוביה. בכל פעם שאני מארגן טיול לשם, לרוב עם קבוצה קטנה של אנשים, אני מתמלא בהתרגשות אך גם בדריכות מתוך תקווה שהכול בסוף יעבור בסדר. אני מודה שהשומרון איננו מקום סטנדרטי לטיולים, האיומים הביטחוניים מוכרים והיו דברים מעולם. כחייל נתקלתי באינספור אירועי זריקות אבנים ובקבוקי תבערה על רכבים ישראלים. פה ושם מדווחים בחדשות על פיגועי ירי ודקירות. 

אך הרפתקן אני, וכך גם שותפותיי לטיול האחרון. כשהצעתי שניסע לירושלים, הן אמרו שזה בנאלי מידי וביקשו לראות מקומות חדשים ופחות מובנים מאליהם ליום כיף. מה יכול להיות יותר טוב מלתפוס קצת טבע במרחק של פחות משעה נסיעה מהבית? "מהרי השומרון רואים את תל אביב, אבל מתל אביב לא רואים את הרי השומרון", אמר בצדק אחד המדריכים בסיור בו השתתפתי לפני מספר שנים. במשפט הזה אין רק משמעות ויזואלית, אלא גם ערכית. תושבי ההרים האלה רואים עצמם כמגיני "מדינת תל אביב", אך אותה מדינה וירטואלית לא מודעת לסביבה בה הם חיים, או פשוט מעדיפה שהם לא יהיו שם.  

אמנע מלהיכנס כאן לנדבכי הפולמוס הפוליטי לגבי עתידו של חבל יהודה ושומרון. מי שרוצה לשמוע את שני הצדדים מוזמן לפנות למועצת יש"ע ולשלום עכשיו. עמדתי ברורה דיה מהשורות מעלה ומטה. המטרה שלי בכל טיול כזה היא קודם כל שיהיה כיף למשתתפים, שיצברו חוויות בלתי נשכחות. שיראו את המציאות המדוברת במו עיניהם וישפטו אותה לבד, בלי מתווכים חיצוניים. על כן, כל טיול שאני מתכנן לכל מקום בארץ חייב לכלול את הדברים הבאים: נופים יפים וייחודיים, כמה שיותר טבע, ארוחה טובה, מורשת והיסטוריה לאומית. זהו המתכון המנצח מבחינתי. 

השומרון עונה לי על כל הקריטריונים הללו. אחרי כל הטלפונים והתיאומים יצאנו לדרך ביום שמשי ונעים של סוף ינואר. "ברוכות הבאות לארץ מעבר להרים", אמרתי לשתי השותפות שלי לטיול אחרי שעברנו את מחסום חוצה שומרון שנמצא קצת אחרי ראש העין. זוהי גם הכותרת של ספרו וסרטו של הסופר ניר ברעם, שעשה גם הוא מסע למקומות אלה כדי לנסות להבין מדוע הסכסוך לא נפתר וכנראה גם לא ייפתר. 
כל סיור בשומרון אני משתדל לפתוח במקום שנקרא "המרפסת של המדינה" שביישוב הדתי פדואל הנמצא במערב חבל הארץ. 

נקודת התצפית הנהדרת הזאת נקראת כך כי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נהג להזמין לשם אורחים מחו"ל ולהדגיש להם את חשיבותו של המקום בהגנה על מרכז הארץ וגוש דן, הנראה במלוא הדרו מהמצפור. המרפסת נמצאת בגבוה של כ-400 מטרים וביום טוב אפשר לראות ממנה את כל קו החוף: מאזור חדרה ועד הארובות של תחנת הכוח אשקלון. התמזל מזלנו לקבל אופק נקי, מה שלא קורה בכל יום.   

המרפסת של המדינה, פדואל

במרחק קצר משם, אחרי שביל המסומן בשחור- לבן, נמצא האתר הביזנטי דיר קלעה החבוי מעט בין העצים, השיחים והאבנים של ההר. למעשה זהו מבצר קטן של נזירים אשר הנבנה כנראה במאה ה-6 לספירה. מסופר עליו כי יושביו עסקו בגידול גפנים וזיתים, יחד עם קיום פולחן דתי. בתוך המבצר תמצאו כמה אבנים עם צלבים ביזנטיים חרוטים, שרידים של מבנה ששימש ככנסיה, והיכל נוסף הנראה כמו בית בד. מה שעוד יפה בו הוא הפסיפסים שנשתמרו על הקרקע והחומות החיצוניות של המבצר. באזור ישנם מספר מסלולי הליכה שהמסתיימים באזור פדואל. ניצלנו את הרגע לתה אנרגטי עם ג'ינג'ר והיה לנו קשה להיפרד מהמרפסת. כדאי להגיע לשם גם לקראת השקיעה אז האורות של גוש דן נדלקים ומאירים את האופק של "מדינת תל אביב".    

מבצר דיר קלעה

המשכנו לתצפית על מרכז השומרון מבניין מעונות הסטודנטים שבאוניברסיטת אריאל. בזמנו, הייתה שם עמדה צבאית עם משקפת ואמצעי לראיית לילה כדי לתצפת על כביש חוצה שומרון והכפרים המשובצים בין עצי הזית במורדות הגבעות. הייתי מבלה במקום הזה שבועות כי זו הייתה משימה בלתי רגילה שהוציאה אותי מהשגרה השוחקת של הקו הפלוגתי באזור אריאל. הרבה שנים חלפו מאז, והמרפסת הרחבה שהייתה נסתמה על ידי עוד כמה חדרים, כך שמצאתי מיקום טוב על צמרת גרם המדרגות והסברתי לחברותיי על הכפרים בסביבה, המורכבות בהגנה על הכביש ועל ההיסטוריה ההתיישבותית.   

מרכז השומרון מהמעונות של אוני' אריאל

שעת הצהריים הגיעה והתחלנו להיות רעבים. תיאמתי מראש ארוחה פרטית במסעדת "ברכה על ההר" שנמצאת ביישוב הר ברכה. בדרך חצינו את צומת תפוח, את כפר חווארה המציג ברחובו הראשי חנויות צבעוניות עם מוצרי בשר, דוכני פירות וירקות, פנצ'ריות, מסעדות ומה לא. אחרי הכפר מגיעים לעמק המכמתת הפורה מדרום לעיר שכם, פונים שמאלה ועושים את העלייה המרהיבה לכיוון היישוב שנמצא בגבוה של יותר מ-840 מטרים מעל פני הים. זהו גם המקום הרם ביותר בן ביקרנו באותו יום. הר ברכה זהו ישוב דתי צומח והמפתח שהוקם ב-1983, לפני הכניסה אליו ניתן לראות את המעיין הקטן עמשא, הקרוי על שמו של עמשא (עמי) משולמי ז"ל, לוחם שריון שנפל במלחמת לבנון השנייה, את המאחז סנה יעקב ואת כרמי יקב הר ברכה שערומים מגפנים בעונה זו של השנה. המסעדה, שהיא גם מרכז מבקרים, נמצאת מרחק קצר בפניה ימינה לפני שער הכניסה ליישוב. כשהגענו לשם ישר קיבלנו הרגשה של בית. המסעדה בנויה מעץ עם חלונות מעוטרים בצלליות של גפן והאח שלצידנו הודלק וחימם אותנו. מוזיקה נעימה נוגנה ברקע.    

רכס הר ברכה

מסעדת ברכה בהר

היינו היחידים במסעדה באותה עת, מה שהוסיף ודאי להרגשה המיוחדת. יובל, אחד העובדים של ניר לביא הבעלים של היקב וממייסדי היישוב, דאג להכין עבורנו את הארוחה. המנות הראשונות היו כמה סלטים, חציל בלאדי וחומוס מתובל תוצרת בית. כמנה עיקרית בחרנו בחזה עוף מעט פיקנטי עם צ'יפס בצד. יובל הציע לנו לטעום שני יינות: גוורצטיימר לבן ומעט פירותי ומתקתק ובלנד (תערובת) אדום יבש של שיראז ומרלו, שיכול להתאים מאוד לדעתי לכל ארוחה בשרית. 

הקסם של הטיול התחיל עבורי באותו מקום, למרגלות המסעדה. הנוף הנשקף היה בלתי ייאמן ביופיו וכאילו שצויר בידי אומן. הירוק והחום של ההרים והעמק ותכול השמיים יצרו מראה משכר. עמדתי שם ומלאתי את ראותיי באוויר הצלול שחסר לי כל כך בעיר העמוסה והסואנת בה אני גר. עצמתי את העיניים ונהניתי מהשקט והפסטורליה. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מקים פה אוהל לכמה ימים ולילות", אמרתי לחברותיי.    

הזמן התחיל לדחוק, ואחרי צילום כמה תמונות, נסענו לאתר הר גריזים המקודש לעדה השומרונית שגרה בקריית לוזה הצפונית מעט להר ברכה. לא רבים מכירים את הסיפור של השומרונים ואגע בו בקצרה. הם מאמינים שהם הישראלים האמיתיים, כלומר חלק מעשר השבטים שחיו בתקופת התנ"ך בממלכת ישראל אחרי פיצולה מהממלכה המאוחדת של שלמה. לטענתם, לאחר חורבן שומרון וגלות ישראל בידי אשור בשנת 722 לפנה"ס, נותר בחבל ארץ זה גרעין ישראלי קדום ששרד את החורבן והמשיך להאמין בקדושת הר גריזים, אתר פולחן אלטרנטיבי לבית המקדש שבירושלים. עיקרי האמונה שלהם דומים מאוד ליהדות: אל אחד, נביא אחד - משה רבנו, כתב קדוש אחד - חמשת חומשי תורה, הכתובים בכתב המזכיר את העברית הקדומה. הם חוגגים את כל החגים הכתובים בתורה: פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות, יום הכיפורים ועוד. יש להם בתי כנסת בהם מקיימים את קדושת השבת ואת שאר המצוות. 

האירוע המפורסם שלהם הוא זבח הפסח - כמו בתורה, אלה שרגישים לצער בע"ח, כדאי שירחיקו נפשם ממנו. כבשים רבות נשחטות. 

הר גריזים הוא כיום גן לאומי של רשות הטבע והגנים, לכן הכניסה אליו בתשלום. תחילה, עובדי המקום יראו לכם סרט קצר על הסיפור של המקום והייחודיות שלו לשומרונים, ולאחר מכן תיכנסו לאתר הארכאולוגי. לפי כתבים של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, המקדש השומרוני נבנה כהעתק מושלם של בית המקדש. הוא שרד כמה מאות שנים ונחרב בשנת 111 לפנה"ס על ידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס בטענה כי מדובר במקום של עבודה זרה. במאה החמישית לספירה, בנה הקיסר הביזנטי זנון, על חורבות המקדש הזה מתחם גדול ומבוצר, שבמרכזו כנסייה מתומנת, גדולה ומרהיבה. השרידים הארכאולוגיים תופסים את כל שטח ההר ונראה כי שיקומם התבצע היטב.    

הר גריזים

באחת התצפיות ממנו תוכלו להשקיף ממעוף הציפור על מזרח העיר שכם, מחנות הפליטים הצפופים בלאטה ועסכר, וכמה מכפריי הסביבה. באתר מצא גם מקום, שלפי אמונת השומרונים, בוצעה בו עקידת יצחק. אם יהיה לכם זמן, מומלץ לבקר במוזיאון השומרונים בניהולו של יפת בן אשר הכהן, ורצוי לתאם איתו מראש. במוזיאון הקטן ישנם מגוון פריטים מעניינים המספרים את סיפורה של העדה, שאומרים עליה שהיא הקטנה בעולם: תמונות, תשמישי קדושה, כתבי יד וממצאים עתיקים. מקום נוסף שרבים המליצו עליו הוא מפעל הטחינה שיש הטוענים שהיא הטעימה בארץ, אליה יוביל אותכם בטבעיות ריח השומשום.     

שכם ומחנה הפליטים בלאטה

השמש החלה להתכונן לשקיעתה והיה עלינו להספיק עוד מקום אחד - חוות גבעות עולם שברכס היישוב איתמר, המבודד יחסית עם שכנו אלון מורה. חצינו את היישוב והגענו לארץ הגבעות, שורה של חוות קטנות הנפרסות עד קצה האופק לכיוון בקעת הירדן. "זה נראה כמו מדינה אחרת, כמו יוון או איטליה", אמרה אחת החברות, עת נסענו על דרך החתחתים בין שדה אחד למשנהו. אכן, קשה להאמין שמקומות כאלה קיימים בארץ ישראל. משני צידי הרכס תראו עמקים מוריקים, הרים תנ"כיים וביקר טבע פרעי כמעט ללא מגע יד אדם. "גבעות עולם" זהו למעשה משק אורגני המייצר בעיקר מוצרי חלב טעימים וביצי חופש.   

הדרך לגבעות עולם, רכס איתמר

חוזרים הביתה

המוצרים בהם נתקלנו היו כמה סוגים של גבינות עזים, ובביקורי הקודמים במקום, לא יכולתי לוותר על משקה יוגורט פרי מרענן, שלא היה הפעם בגלל מחסור בחלב עקב עונת ההמלטה. החווה הזאת היא גן עדן לחובבי חיות הבית והמשק: תמצאו שם עזים, כבשים, תרנגולות, סוס, כלבים גדולים וחברותיים וחתולים שישמחו לליטוף. יצאנו לראות את העבודה המאומצת ומלאת האחריות בדיר העיזים. אני והחברות מקווים שיטפלו בטלה צולע שנראה כי שבר את רגלו. אחרי עוד כמה תמונות, כחצי שעה לפני החשיכה כבר היינו בדרך הביתה, חזרה לציביליזציה, חולפים ממזרח למערב על פני ארץ השומרון שמעבר להרים. היא תחכה לנו כמו תמיד לביקור הבא. "תוכלי לישון טוב הלילה, הודות לאוויר הנקי שנשמת היום", אמרה חברה אחת לשנייה.