"דרום אדום" - כמה שעות בממלכת הכלניות

שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה/ אבל כלניות תמיד תפרחנה/ סופות לרוב תהמנה ותסערנה/ אבל כלניות תמיד תבערנה  

מתוך השיר "כלניות", נתן אלתרמן 

הקטר של הרכבת לשדרות היה המושיע שלי מהשגרה האפורה והמשעממת של היומיום. הוא לקח אותי באחד הימים הנעימים של אמצע פברואר אל הנגב המערבי השקט והפורח בימים אלה, אך יודעים כולנו שהשקט הזה על תנאי. כל עוד ישנה האפשרות, חובה עלי ליהנות ממנו ולאגור עוד כמה אחוזים בסוללה הביולוגית שמתרוקנת לקראת סוף השבוע. באחד הימים, כהרגלי תכננתי יום טיול עם שתי החברות שלי מהעבודה, אך זה לא הסתייע ומצאתי קולגה אחרת, תושבת הדרום. 

"אז רביעי?" היא שאלה אותי בהתכתבות בחיוך. "אגיע בשעות הבוקר הסבירות", עניתי לה וקבענו. "אקפוץ אליך משדרות, מה אתה מתכנן לעשות?", שאלה יום לפני הנסיעה. "בגדול לבקר במוקדים המפורסמים של הכלניות", אמרתי. השותפה לטיול המליצה בחום על יער שוקדה, וככל שנספיק נבקר בעוד מקומות. לשמחתי, כל התנאים היו לטובתנו החל ממזג האוויר המפתיע ועד לנוכחות הדלה יחסית של המטיילים בחורשות. כך, שנה אחרי הביקור הראשון, חזרתי לממלכת הכלניות.   

יער שוקדה  

מחפשים משהו מעבר לבילוי פשוט בטבע? פסטיבל "דרום אדום" יעניק לכם מגוון אפשרויות: הופעות חיות, צעדות, מירוץ עממי, שווקי איכרים, גלריות ורכישת מתנות. כל זה נמשך על פני חמישה שבועות בערך מתחילת פברואר ועד תחילת מרץ. אך גולת הכותרת מבחינתי היא כמובן עשרת אתרי הפריחה, וקשה לקבוע איזה מהם יפה יותר. 

בשלושה מהם ביקרתי בשנה שעברה והשנה: בתרונות רוחמה, יער שוקדה וחניון רעים. אני פחות מתחבר לקונספט של הפסטיבל ולא צריך אירוע מאורגן מסוים כדי להתענג מהטבע בשיא פריחתו. בתרונות רוחמה הנמצאות ליד קיבוץ הנושא את שמן, הן למעשה גבעות קטנות המכוסות עשב והזכירו לי את אחד המסכים הישנים של "חלונות". השמיים הכחולים עם מעט העננים יצרו תמונה פסטורלית של הטבע המרהיב הנראה עד קצה האופק. אפשר היה להתמכר בקלות לשקט ולאוויר הנקי, שהיה מהול קלות בריחות הקיבוץ. ריכוזי הכלניות והחרציות היו כנקודות אדומות וצהובות גדולות על שטיח ירוק ענק.  

   

בתרונות רוחמה

השנה זכיתי לראות ביער שוקדה הרבה יותר כלניות מאשתקד. אמנם ראיתי תמונות רבות משנים עברו של המרבדים האדומים, אך אין טוב ממראה עיניים. זהו יער קלאסי על ספר המדבר ואדמת הלס, שנטיעתו החלה על ידי קק"ל משנת 1957. המבקרים ימצאו בו כמה מיני עצי איקליפטוס, אורן, קזוארינה ואשל שיעניקו את הצל הנדרש ביום שמשי במיוחד. כשאתם מגיעים ליער, אל תלכו דווקא על המסלולים המסומנים ותנו לעצמכם קצת ללכת לאיבוד. בין השבילים הטבעיים תזכו לעבור ליד הערוץ של נחל שובה שהתמלא לאחר הגשמים העזים שירדו לאחרונה. כדאי בכל זאת להגיע עם נעלי מטיילים גבוהות בגלל הבוץ והשלוליות. 

כמו כל דבר בחיים, אין טוב בלי רע. עצוב היה לראות שני דברים: הראשון, את פגעי השריפות שנגרמו על ידי עפיפוני התבערה העזתיים. השני, את האשפה שהשאירו מבקרים חסרי אחריות. טוב יעשו הרשויות אם תגברנה את הפיקוח והענישה בשמורות. הטבע  חזק מהכל ומופלאה יכולתו להשתקם כל פעם מחדש, אך העצים הפצועים והאדמה מלאת האפר הם עדות אילמת לאכזריות של בני אדם ונראה כי אין לה סוף.  

לצד כביש סעד - רעים, המוכר יותר במספר 232, ונגיעה דרומה מקיבוץ בארי, נמצא חניון רעים. האתר הוא מקום מושלם לפיקניקים וכל פעילות חברתית אחרת. בליבו של החניון נמצא נחל גרר המפורסם עוד מתקופת המקרא, ואם תמשיכו קצת לכיוון מערב תגיעו לחורבות מדור, יישוב מהתקופה הביזנטית. באחת הנקודות תמצאו באר שהופעלה עד שנות ה-30 של המאה הקודמת, ושלט אחר יספר לכם על קו צינור מים שהגיע מהנילוס ועד לנגב המערבי, אך נבזז עם השנים. כל אלה כמובן מוקפים בעצים ובכלניות. ביום הביקור שלנו פעל שם שוק איכרים קטן שמכר רימונים ענקיים שכמותם טרם ראיתי ותפוזים מהמטעים שבסביבה, שריכוזם על הדוכן נראה מרחוק כגבעה כתומה.    

המיץ הסחוט טרי היה פשוט נעים לחיך ומרענן. הנער שהיה בדוכן סיפר לנו כי הוא גר בשדרות ועובד כל יום משש בבוקר, תחילה בקטיף התפוזים, ואחר כך עד בוא הערב בדוכן. העייפות בהחלט ניכרה על פניו. לא היו הרבה קונים אז חברתי לטיול שאלה אותו לגבי מחזור המכירות. הוא אמר שאין בעיה מיוחדת ומתחילים לשווק את הסחורה לכל רחבי הארץ. האביב בפתח וכל העצים כבר נושאים פרי.     

חניון רעים

בדרך חזרה הביתה רציתי עוד קצת מכל הטוב הזה, גם אם במבט חטוף. עליתי על הרכבת בבאר שבע הנוסעת לרעננה דרך מערב הנגב. הארכתי את הדרך אך זה היה שווה את זה. עבורי זו הייתה גם סגירת מעגל קטנה, לחלוף שוב על פני התחנה בשדרות. כשעה לפני פרידתו של עוד יום, בקרון כמעט ריק ומנומנם, ראיתי מהחלון משחק צבעים של ירוק וחום-צהוב של ספר המדבר. הכלניות בצבצו מאי שם, כאילו רצו לתת לי תצוגה אחרונה לפני שאני חוזר למחוז חפצי.