מכתב לניקי

היי ניקי, מה נשמע? 

חשבתי לשלוח לך כרגיל הודעה בווטסאפ, אך אין טעם. הקו כבר מנותק והיא תגיע לשום מקום. בבלוג לפחות האותיות פורחות באוויר ויגיעו איכשהו אליך, אני מקווה. עדיין יהיה לי מוזר שלא תעני תוך כמה דקות, עם איזו תגובה חיננית וסמיילי, או הודעה קולית כי את בדיוק נוהגת. 

אני מניח שגם שם למעלה את עסוקה, רצה אחרי האייטם הבא לגבי עוטף עזה, שיחד עם באר שבע, היה ביתך השני. 

בטח דיברת עם דניאל טרגרמן הקטן מנחל עוז שאמר לך כמה הוא אוהב את מסי ולשחק בחצר הבית שלו בצעצועים צבעוניים. זאביק עציון מקיבוץ נירים סיפר לך על המשק שלו, האחריות הכבדה בלהיות רבש"ץ, ומה הוא היה עושה עם טרור העפיפונים ובלוני הנפץ והתבערה. אהבת להביא את הסיפורים של החיילים בעוטף, אז עכשיו יש לך עוד 68. 

תגידי להם שמבצע צוק איתן נגמר, אך המתיחות מול הרצועה ממשיכה וכנראה לא תיגמר, כמו האופק של השדות בנגב המערבי. הם יגידו לך שהם מתגעגעים לאוכל של אמא, ליציאה הביתה וכמובן לחברים בפלוגה, שהשתחררו מזמן. ההורים של הדר גולדין אהבו אותך מאוד. 

השלטון בארץ יכול להיות רגוע. לא תעשי את ההפיכה שתכננת ותמני את עצמך לדיקטטורית. המונח "דיקטטורית" כל כך לא מתאים לך, אז קראתי לך המלכה ניקי והבטחתי להיות ראש המטה שלך. את מכירה אותי קצת, אני מקיים הבטחות. אשא בתפקיד האחראי הזה עוד כמה עשרות שנים, אחרי שאסיים עוד כמה תפקידים בעולם הזה. 

אגב, לפני כמה ימים במערכת, סיפרתי לדין על עוד פוסט חריף שהעלת בפייסבוק. אז דין דין, כפי שקראת לו, אמר "בואנה, ניקי הזאת מצחיקה" אמרתי לו שאפילו לי אין אומץ לכתוב דברים כאלה. דיברנו על זה בטיול שלנו, את הולכת עם האמת שלך, ולא משנה כמה יעירו לך על זה. 

קשה להתחרות איתך באכפתיות ובאהבת המולדת. הכאב הגדול שלך על המצב נובע משם. תשתדלי גם לא לריב עם יצחק רבין, שמעון פרס ואריאל שרון, נכון שהם עשו הרבה טעויות, אבל גם לא מעט דברים טובים לעם ישראל. תמיד אמרתי לך להסתכל על חצי הכוס המלאה. 

"ניסיתי לדחות לחפש תירוצים אבל הנה זה מגיע- כושר והליכה", כתבת לי בצירוף אמוג'י עייף אחרי הטיול שלנו. כושר זה טוב כתבתי לך חזרה, צריך בעצמי להקפיד על זה. נסי להתחיל לאט לאט, פעמיים שלוש בשבוע. גם את רומא לא בנו ביום אחד. 

החבר'ה מהאתר שלנו כבר מאוד מתגעגעים אליך, תציצי בהזדמנות על הקיר בפרופיל שלך בפייסבוק ותראי עד כמה. כששאלתי אותך האם חגגת את יום המשפחה ואמרת שלא, ולשאלתך עניתי שחגגתי עם פיצה מקולקלת בדסק. צחקת וכתבת לי ש"הדסק זה כמו משפחה". 

הריחוק מהמשפחה השנייה הזאת ציער אותך, הם יבואו לבקר אותך פה ושם, אל תדאגי. כולנו עדיין מקווים שתגיחי מאיזה מקום ותגידי שסתם מתחת אותנו והספדנו אותך מוקדם מידי, שהעמוד שובר הלב שהכינו לכבודך בעיתון הוא סתם "פייק ניוז". נתעצבן עליך, אבל בקטע טוב. אדוה אפילו תטרח להכין עוגה טובה לכבודך ונטע יביא שתייה.  

לא שכחתי את הטיולים שתכננו, חיפשת הרבה זמן מישהו לטייל איתו לאורכה ולרוחבה של הארץ. אמרת לי שבאזור עין פרת מסוכן. גדלת במעלה אדומים, אז את מכירה שם כל אבן. הרגעתי אותך ואמרתי שיהיה בסדר, כמו בכל הטיולים שלי. רק תבטיחי שתלווי אותי בהם. 

יקירתי, יש עוד כל כך הרבה דברים שלא אמרתי לך, ואהבתי אותך אהבת נפש, הנה עכשיו את יודעת. יום יבוא ונסגור את המעגל הזה. 

שלך תמיד, 

דוידוש       

ניקי גוטמן, 2019-1986