יובל נח הררי - שכתוב תולדות האנושות

"אדם הוא חזק רק כאשר הוא עומד על האמת שלו, כאשר הוא מדבר ופועל מתוך הכרתו העמוקה ביותר. באותה שעה, לא משנה מהו המצב בו הוא נתון, הוא תמיד יידע מה צריך לומר ולעשות. ייתכן שייפול, אך לעולם לא תדבק בו או במניעיו חרפה".

- מיכאיל באקונין

יובל נח הררי איננו עוד היסטוריון, מרצה באקדמיה וכותב ספרים מוכשר. הוא הפך להיות מעין גורו של אולטרה-ליברליזם, מדע מתקדם וטבעונות. בלא מעט הזדמנויות הוא מטיף לנו, ההדיוטות לכאורה, לגבי הדרך הנכונה של אורח החיים והמחשבה. הוא לוקח נושאים מורכבים, שלא ממש מעניינים את הקהל הרחב, ומפשט אותם כך שכל אחד מאיתנו יבין משהו בפרה-היסטוריה ובהתפתחות האנושות. היו שאהבו את ההנגשה הזו, אחרים טענו שזה שטחי מידי וכלל לא מדויק. למרות זאת, הוא נהיה מוזמן מבוקש להרצאות ולפורומים יוקרתיים ברחבי העולם. 

כתבו עליו שהוא נוגע בפסגת האולימפוס, אך אולי הוא חוטא כעת בחטא ההיבריס - גאווה וגבהות לב מוגזמים, עליהם הוא צפוי להיענש במוקדם או במאוחר. הסערה סביב התרגום לרוסית של ספרו "21 מחשבות על המאה ה-21" היא אולי הסימן הראשון לכך, הנורה האדומה המהבהבת. 

הררי נותן דוגמאות ססגוניות בספריו, מהן ניתן להבין בקלות מה האג'נדה האישית שלו. הוא לא טורח להסתיר אותה והיא כאמור בולטת בין השורות. האנושות ההומו ספיינסית הצליחה כי היא כבשה את הטבע ובייתה אותו על שלל מרכיביו ובהם הצמחים ובעלי החיים. זהו תהליך שנמשך עשרות אלפי שנים ובוצע גם באמצעים אכזריים ששינו לעד את החי, הצומח והדומם. ה"סדר המדומיין" בעת המודרנית הכולל בתוכו דת, כסף ולאומיות הביא לתופעות כמו קפיטליזם ואימפריאליזם - כלומר, שיעבוד כלכלי ופוליטי של עמים ושטחים ברחבי הגלובוס. אם להסתכל על זה בצורה ביקורתית יש בזה מן האמת, אך מצד שני צריכים להודות ביושר כי מעצמות המערב הביאו לעולם השלישי פיתוח וקידמה שכנראה לא היו מגיעים בדרך אחרת. הכל כמובן בעיני המתבונן. 

בספרו השני מתייחס הררי אל האדם כמכניזם אלגוריתמי. כלומר, אנחנו למעשה מכונות ביו-כימיות שהחלטותינו ומעשינו מושפעים מכל מיני תהליכים שקורים בגוף. כל השאר, זוהי מציאות "בין-סובייקטיבית" כפי שהררי מגדיר אותה, או פשוט פרי הדמיון. אנחנו שולטים בזכות יכולות הארגון היעילות שלנו, מה שאין ולא יהיה לעולם אצל בעלי החיים. 

הגענו לספר השלישי והאחרון שנמצא במרכז הסערה. "21 מחשבות על המאה ה-21" עוסק בהווה ודן בסוגיות טכנולוגיות, פוליטיות וחברתיות של המין האנושי. ביקורות רבות ציינו שספר זה לא מחדש דבר ובעיקר ממחזר טענות שעלו בשניים הקודמים עם עוד כמה כפות גדושות של אג'נדה מבית הררי. עד כאן אין שום בעיה וכקורא ביקורתי אני לוקח מכל טקסט את מה שמעניין אותי ולא מייחס חשיבות יתרה לשאר.    

עטיפות הספר

הפרופסור זועק מעל כל במה על הסכנות של הטוטליטריזם ודיכוי האדם, אך דווקא בגרסה הרוסית של "21 מחשבות" הוא דאג לעגל פינות, ועוד בפרק: "פוסט אמת - יש פייק ניוז שורדים לנצח". מתוך כוונה להתאים את הטקסט לקורא הרוסי, דאג הררי לשכתב את התוכן ולצמצם בו כמעט למינימום את הביקורת על המדיניות של הנשיא פוטין, בעיקר בנוגע לכיבוש חצי האי קרים במארס 2014. השקרים של הנשיא הרוסי בנוגע לכוחות הפלישה לאוקראינה הוחלפו בנוסח מעודן בהרבה, המזכיר את הדיווחים בתקשורת הממלכתית הרוסית. זה לא שינוי קטן או התאמה מינורית של הטקסט.    

כשצוללים לתוכן המתורגם מגלים ש"רוסיה כשלעצמה לא מחשיבה את הסיפוח של חצי האי קרים כפלישה למדינה זרה..החיילים הרוסים למעשה לא נתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה המקומית או הצבא האוקראיני.. יתר על כן, כתוצאה מסיפוח קרים והמעורבות במספר סכסוכים במזרח אוקראינה, רוסיה צברה נכסים חשובים מבחינה אסטרטגית והגדילה את יוקרתה הבינלאומית. התמורה הכלכלית הייתה קטנה בהרבה". לרגע תהיתי אם זה הגיע מדוברות הקרמלין. אבל מילא זה, קטעים שלמים על פוטין ומדיניותו הוחלפו בביקורת על טראמפ ומאבקו בתקשורת החופשית, אם לקלוע לטעם הרוסי - אז עד הסוף.  

כוח מהצבא הרוסי בנמל תעופה בחצי האי קרים, מארס 2014. צילום: Getty Images

ההסבר של הפרופסור הדעתן היה חלש משהו ולא משכנע לדעת רבים: "כדי שהרעיונות והמסרים שלי יגיעו בקלות מרבית לאנשים ממדינות ומתרבויות שונות, במשך השנים אישרתי ואף יזמתי בעצמי התאמות של כל הספרים שלי לקהלים שונים..בכל ההתאמות, העיקרון המנחה אותי הוא להתאים את הדוגמאות שבהן אני משתמש כדי להעביר את המסרים, אבל אף פעם לא לשנות את המסרים עצמם. הוזהרתי שהאופן שבו אני מתאר את הפלישה הרוסית יביא לכך שהספר ייאסר להפצה ברוסיה..השיקול המרכזי היה להצליח להגיע לקהל רוסי עם מסרים לגבי הסכנות של דיקטטורה, לאומנות וקנאות דתית". 

הררי טוען גם כי השיקול לא היה כלכלי כי שוק הספרים הרוסי אינו רווחי. אם כך, אז לאור המסרים שהוא מקדם הייתי מצפה מלוחם החופש האינטלקטואלי הזה דווקא לא לשנות פסיק בספרו (הדוגמאות גם כך נוגעות לאירועים בעולם) ופשוט להגיד: "אלה הרעיונות שלי, take it or leave it". צנזורה דווקא הייתה משרתת אותו ומעלה את העניין לספרו. אנשים עם מחשבה חופשית ברוסיה, ויש לא מעט כאלה, היו רצים להשיג את הספר וכיוון שברוסיה אין באמת הגבלות על האינטרנט, היו קרוב לוודאי משיגים גרסה מקוונת שלו. זוהי גישת ה"דווקא" המאפיינת אותנו מאז שהיינו ילדים. 
  

כנראה שהפרופסור לא מוותר על עקרונותיו רק מול משטרים דמוקרטיים, כולל זה של המדינה ממנה בא. כזכור, לפני שנה הוא סירב להגיע לאירוע של הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס בנימוק שהיא "זרוע ארוכה של מדיניות ממשלת ישראל אשר מגבילה את חופש התקשורת, הביטוי, היצירה והמחשבה". עכשיו תשוו את ישראל לרוסיה ותחשבו קמעה מי מהן מטילה את המגבלות האלה. למיטב זיכרוני, הצנזורה בישראל לא שינתה אות בספריו והוא יכול להתבטא בחופשיות. אם התקשורת שלנו לא הייתה באמת חופשית אז הררי לא היה מקבל במה ונרדף בשל דעותיו. אולי זה בעצם עניין של מוסר כפול וצביעות. 

הררי מעדיף לעתים לראות צל הרים כהרים ואין לו מושג איך זה לחיות תחת משטר טוטליטרי אמיתי. הסופר הרוסי וזוכה פרס הנובל לספרות, אלכסנדר סולז'ניצין דווקא חווה משטר כזה על בשרו ושילם בחירותו. הוא היה כלוא במשך שמונה שנים בגולאג כי העז לבקר את סטלין, ספריו נאסרו להפצה והוא היה נתון למעקב של השירות החשאי הסובייטי עד שגורש מהמולדת שאהב בכל ליבו. משפט יפה מיוחס לו: "דרכו הפשוטה של אדם עז לבב, היא לא לקחת חלק בשקר".